ביום חמישי, החמישי לאפריל, שבתי לחבל הקסום חודש וחצי לאחר ביקורי הקודם ומעט תמונות נאות באמתחתי. החורף בספר המדבר היה השנה ברוך גשמים, ועתה מזג האוויר חמים ואביך; עלווה סמיכה של מצליבים ודגנים עוטפת-לוטפת את הנוף מאופק עד אופק; מקבצי פרגים ענקיים פזורים לאורך הערוצים, כל פרח בגודל של תפוח. ניחוחות אביב נישאים באוויר היבש. ימי החסד הללו קצובים מאוד, עוד כמה ימי שרב והעלווה הירוקה תהיה לקש. כיוון שמדובר בשטח אש פעיל אין הרבה בעלי חיים בסביבה. צבאים היו יכולים להרגיש כאן נפלא אילמלא הפעילות הצהלית; ארנבות מצויות, פה ושם. הלילה דומם באופן מפתיע, אפילו צרצרים לא נשמעו בעת שצעדתי בסך לאורו של ירח מלא. יללות תנים ספורדיות נשמעות מהאזורים הגובלים ביער אמציה. ובין לבין - דממת עולם...
ארבעה ימים מאוחר יותר חזרתי שוב במטרה לתור את הגבעות המזרחיות של הפלך, אלו המעטרות את האופק בתצלום הפותח את הרשומה; הגבעה הגבוהה ביותר בסביבה מכונה "גבעת גומר", 470 מטר מעל פני הים גובהה. ארבעת הימים שחלפו היו חמימים אמנם, אבל לא במידה שתספיק להצהיב את הנוף, אלא במידה מועטה. בבסיסה של גבעת גומר יש איזור מגודר וסגור הרמטית למעבר (?...). שביל נוח עוקף מצפון וממזרח ומוביל לפסגה ממנה נשקף נוף מרהיב, מזרחה לעבר הרי חברון, ומערבה לשפלה הדרומית ואגן אדוריים. שימו לב: בורות נסתרים, חצובים בסלע, מנקדים את הגבעה ואת אלו הסמוכות לה, וסכנת הנפילה בם מוחשית, בפרט לאלו המחבבים הליכה חופשית ללא שביל. בחלקם הם עמוקים מאוד, פתחם צר ונסתר בתוך הצמחיה העבותה, ומעידה פנימה עשויה להביא את החיים לסיום אניגמטי ובלתי צפוי...
מקסים
השבמחקנפלא,תודה עופר.
השבמחקתענוג הבלוג הזה.
אלו תמונות מקסימות. האביב בארץ כה קצר עד שכמעט לא מספיקים ליהנות ממנו. חבל שמתחיל מזג אויר כי הפריחה נעלמת מיד כשיבש וחם כל כך ואחר כך, כבר אפשר לומר שהקיץ כבר כאן.
השבמחק