פרק ראשון: טבילה בצוננים

מסעי בארצם של בני הסאמי החל בחציית הפארק הלאומי Sarek בחלקו הצפון מערבי. תכניתי הייתה לשים פעמיי אל המעבר הרחב שבין המאסיף המרשים Ahkka לבין ההר הנישא Nijak, מהלך שלושה-ארבעה ימי הליכה, ומשם להמשיך דרום מערבה לעבר Padjelannda, והלאה משם אל עבר הקרחונים הגדולים על גבול שבדיה-נורבגיה. Sarek הוא חבל ארץ כה פראי עד כי לא תמצא בו שביל לרפואה, אפילו לא שבילי איילים. אתה פשוט חוצה את הערבות היכן שאתה יכול, משרך דרכיך בין אגמים, לאורך נהרות, במעבר בין רכסי הרים, וכל זאת על פי מיטב שיפוטך, ובאמצעות מפה טופוגרפית ומצפן. שתי מפות טופוגרפיות לקחתי עימי למסעי, האחת עבור החלק המזרחי של המסע, ושוליה מסתיימים למרגלות ה-Niják, המפה שנייה - משם מערבה.

ההר האדיר Nijak. מתנשא קילומטר מעל כרי הדשא שמתחתיו. גובהו
של ההר מעל פני הים הוא מעל אלף ותשע מאות מטר.

 הגבירה הזקנה Ahkka

היום השני למסע החל במזג אוויר נפלא ובצעד אחד כושל... ערב קודם לכן נטעתי את אוהלי על גדתו של אגם רוגע, ממש בפינה בה הוא נשפך אל נחל המנקז אותו אל העמק של הנהר Lule. הייתי צריך לחצות את הנחל מערבה והחלטתי לדחות את החצייה למחר, הן מפאת התשישות של היום הראשון והן מפאת השעה המאוחרת. השמש זה עתה שקעה במערב והשעה - בסביבות אחד עשרה בלילה... אמנם לא צפוי להחשיך בשום שלב של הלילה, אבל תמיד כדאי לדעת מתי לומר "עד כאן"... בקומי למחרת קיבלה אותי הבריאה בסבר פנים יפות במיוחד: השמיים היו תכולים וצלולים, השמש הציפה את העולם באור יקרות, האוויר דמם והאגם היה רוגע.

ההתארגנות בבוקר לקראת יום של הליכה אורכת שעה ארוכה: טבילה באגם או בנחל, החלפת בגדים, ניעור שק השינה, קיפול המזרן, פירוק האוהל, אריזת התרמיל הכבד כך שכל דבר מונח במקומו, נכון לשליפה בעת הצורך. וכך בבוקרו של היום השני, בתום כל ההתארגנויות, העמסתי תרמילי על גבי, שאפתי אל ריאותיי אויר צח ונטול ריחות, ופניתי אל הנחל המנקז את האגם. מבט בוחן על הנחל הניח את דעתי. Piece of cake. הנחל לא היה רחב במיוחד, הזרימה, הגם שלא הייתה אטית, לא נראתה מסוכנת ולכן גם לא טרחתי יותר מידי לאתר מקום נוח לחצייה.

חציית נהרות במסעות רגליים, ובמיוחד אם מדובר במסעות-בדד, היא עניין מורכב ומסוכן. קיימים כללים מאוד מוגדרים של עשה ואל-תעשה, והעובר עליהם עשוי לשלם על כך אף במחיר חייו. צעד לא זהיר, החלטה שגוייה, הסח הדעת, קפיאת הגפיים - ואתה עלול למצוא עצמך נסחף חסר שליטה בזרם עז, נחבט אל הסלעים. המים כה קרים עד כי תוך זמן קצר שריריך מתאבנים וגופך נסחף כקורת עץ בעוד תיק הגב שלך משמש לך כמשקולת...  גם אם תצא מזה בשלום וללא נזקים גופניים - ואין הדבר מובטח כלל ועיקר - הרי שכל כולך רטוב עד לשד עצמותיך, כולל כל ציודך, והסכנה ללקות בהיפותרמיה גדולה. בקיצור, חציית נהר היא עניין רציני מאוד ומחייבת בשיקול דעת אחראי.

הנחל שנפרש לפני לא הזכיר אפילו מה מזה. ומשום כך נכנסתי למים בצעד בוטח... ועוד צעד אחד... ועוד אחד... לא ייחסתי חשיבות גדולה לשני מקלות ההליכה שבידי, החיוניים כל כך בחצייה של גופי מים, ולא בדקתי את הסלעים תחת סוליות נעליי החצייה שלי. ואז, מתוך זחיחות דעת שאף פעם אין לה מקום, הנחתי רגלי על סלע חלקלק כשגופי שקוע במים עד המותניים - מבלי לנקוט משנה זהירות. הרגל החליקה, והזרימה שהייתה חזקה מהצפוי שאבה אותי למקום שבו כבר לא יכולתי להרגיש קרקעית מתחת לרגליי... אני ועלי תרמיל הגב שלי נסחפנו בזרם...

הרגע הראשון של הטבילה זכור לי כרגע מהנה ביותר. הטבילה הפתאומית במים ה"קרירים" פשוט נעמה לגופי מאוד... אבל בתוך זמן קצרצר באה התפכחות... והרי מטבילות לא צפויות כאלו חייב אני להיזהר כמו מאש! הבנתי שעלי לאחוז מיד בכל מה שיקרא בדרכי, ולהתייצב בטרם יהיה מאוחר. ידי הימנית אחזה במקל הליכה שלא היה קשור אליה, היד השמאלית אחזה במקל קשור. מתוך ניסיון ראשון לייצב את עצמי שחררתי את המקל הלא קשור, וזה נסחף מיד בזרם ולא ראיתיו עוד... היד המשוחררת אכן מצאה סלע להיאחז בו ובתוך שניות מצאתי גם מדרך לכפות רגלי. התיק כבר ספח כמות לא מעטה של מים אם כי לא נספג כולו, ומשקלו עתה... מי יודע כמה. באותם רגעים לא חשתי בהלה, אבל כל חושיי נדרכו באחת. נחוש הייתי בדעתי לצאת מייד מהמצב הלא-צפוי הזה שעשוי עוד להסתבך. ובאמת, שניות ספורות עברו וכבר עמדתי על גדתו השנייה של הנחל, נוטף כולי... אבל... אחח... איזו אמבטיה!

מזלי שיחק לי ומזג האוויר היה נפלא. השמש יקדה, האוויר היה יבש וקריר, וקיוויתי שבתנאים האלו הבגדים הרטובים, אלו שהיו עלי ואלו שבתרמילי, יתייבשו במהרה. למרבה הפלא, שק השינה נשאר יבש. את כל מה שנרטב תליתי על המסגרת החיצונית של תרמילי. אם מישהו היה חולף במקום ורואני כך, ודאי היה סבור שסהרורי טרוף-דעת מהלך לפניו... וכך בתוך פחות משעה התארגנתי מחדש ויצאתי שוב אל עבר התכלת שבמערב... אלא שזמן לא רב לאחר מכן הופיעו סימנים ראשונים המבשרים שינוי במזג האוויר והללו איימו לגדוע את הפסטורליה ואת תקוותיי לייבוש מהיר של הכבודה... רוח קלה אך עקבית ונחושה החלה לנשב מן המזרח ותכלת הרקיע החלה להימרח בצירוסטרטוסים*. וכל הלך הצועד בחיק הטבע זאת יידע בבטחה: הצירוסטרטוסים מבשרים על בואו של שקע ברומטרי עם תמיכה ברום... סערה עומדת בפתח...

האגף המזרחי של המאסיף Ahkka

* צירוסטרטוסים: ענני קרח שכבתיים ברום. ובלשון יותר עממית, מרקם אחיד וסמיך יחסית של ענני נוצה.

לפרק הבא            לפרק הקודם