יארנה

השבוע הראשון של יוני (2010) על גדתו של אגם Dievssajavrri. מי שמוזיקה סאמית אותנטית פורטת על מיתרי ליבו ודאי יהנה מהקטע המקסים הזה. הלחן של מנדי סנגר, הביצוע של קתרינה רימפי. ההרכב נקרא Jarŋŋa והוא כבר כיכב כאן כמה פעמים. למי שתוהה למקור השם, יארנה הוא המקום הרחב ביותר בנהר.

קטע ווקאלי נוסף המערב את קולות הצפון של הטבע עם קולות הצפון של טבע האדם מופיע בקליפ העוצמתי הבא (ברקע תצלום של ארץ בני הסאמי ביום חורף צלול),

מנדי סנגר מימין (כותבת ומלחינה), קתרינה רימפי במרכז (שירה)
בריטה-סטינה סיאגו משמאל (ליווי ווקאלי). התמונה לקוחה מכאן

מנדי וקתרינה

אחד השירים שלחנם אהוב עלי במיוחד הוא Merraniejdda:

את הטקסט המקורי ותרגומו הורדתי מהאתר של ההרכב, שעדיין בבנייה ואיננו מלוטש די הצורך. הנה הם לפניכם (הקשה על הטקסט תציגו בגדול):

בעבר צירפתי לקט של קטעי שירה מהופעתם ב-Jokkmokk. אני חוזר ושותל זאת כאן שוב. כל הקטעים אותנטים יפים ומיוחדים... כדאי להעביר לרזולוציה גבוהה כדי לקבל סאונד יותר טוב.

הצמד של יארנה מופיע בכל מקום בו ניתנת לו במה, ותוחלתו להחיות את תרבותם של בני הלולה-סאמי, בפרט את שפתם המיוחדת, הנמצאת ממש על סף הכחדה. הנה תקציר היסטורי: מהלך מאות רבות של שנים עברו בני הסאמי מסכת של התעללויות מצד צאצאי הויקינגים, אשר ביקשו להכחיד את התרבות הילידית ולמזג בניה ובנותיה בתוך החברה הסקנדינבית מתוך שיקולים צרים של שליטה על משאבים.

אלא שעתה היא שעתה של ההומניות המזוייפת ואין זה פוליטקלי קורקט להיחשב מדכא. לשבדיה ונורבגיה אמנם אין כל כוונה לאבד את השליטה על משאבי הטבע של הצפון, אבל המוסרות בכל זאת הותרו והוענקה חירות תרבותית; והנה, לאחר חורף צפוני חשוך ומדכא במיוחד, שבה ועולה החמה והיא צובעת את שמי התרבות הילידית בכל צבעי הקשת, ומה שהיה חבוי ומעוך תחת מעטה של שלג כבד שב ומנץ מחדש.

בני השבט קיבלו את שמם מהנהר הגדול המושך מימיו משדות הקרח של הארץ הגבוהה, אשר על גדתו הם יושבים ומטובו מתפרנסים. השיר "נהר לולה", או Julevadno בשפת הילידים (מספר שבע ברשימת ההשמעה), הוא הימנון, שיר אהבה למה שנתפס בעיניהם כנשמת אפה של מכורתם:

ולסיום שני קליפים נוספים, הראשון lellem-le מה שזה לא יהיה... (העבירו לרזולוציה גבוהה) והשני הקלטה באולפן של השיר  Äno Jiedna (קולות הנהר) על רקע שקופיות מארץ לולה בסתיו מאוחר.