ארץ חמדה

בחודש שעבר יצאתי שוב לתור את מרחבי הצפון האהובים. על כך אספר לכם בקרוב קצת יותר בפירוט מעל גבי הבלוג. אבל לראשונה מאז נוהג אני לצאת למסעות הבדד בחבלי-ארץ רחוקים חשתי געגועים נעימים למכורה התנ"כית עוד בגומאי מרחקים...

אולי זה נבע מכך שבשנה האחרונה יצאתי להליכות בחיק הטבע כמעט מידי יומיים-שלושה. יתכן שאיתני הטבע הקשוחים של הצפון עוררו זאת, יתכן שזה הגיל... כך או כך, תוך כדי ההתגברות על תלאות הדרך עלו בליבי מחשבות על כך שהמסלע בארץ ישראל, משטחי הגיר החלק שצבעם אוף-וייט והם עטורים קימורים ומחילות ולולאות ומשטחים חלקים שמתחלפים במשטחים משוננים... הסלע הזה - ובניגוד גמור לגרניט הנוקשה האפורה-שחורה של סקנדינביה - נושא עימו איזה חום אנושי, מעין הוד קדומים הנוסך בהלך כיסופים ונוחם...

והמסלע החם והרך טובל באדמה חומה-אדומה פורייה מאין כמוה, שונה עד מאוד מאדמת הצפון השחורה, הרוויה, הביצתית; נצרבת תדיר בלהט חמה קופחת, ובה בעת מצמיחה עושר אדיר של עצים ובני-שיח מניבי פרי מגדים מתקתק, שפע של פרחים צבעוניים שדמיון-על ושמא אל-דמיון צר צורתם, והאוויר שממעל בשום משלל צמחי תבלין, ספוג מגוון עשיר של פרפרים, חיפושיות, דבוראים... צבאים מדלגים בחינניות כובשת, שועלים סקרנים, חיוואים תרים את הקרקע בדאיה קלילה, יללות התנים לעת שקיעה... הקיץ הצעיר אמנם מביא עימו הרבה אור ואף שקיפות-מה, אלא שזו מתחלפת עד-מהרה במעין מיסט רך רווי שלווה קמאית נעימה. 

לגעגועים, כידוע, יש את הכוח להשכיח את הרע ולהבליט את הטוב. למרבה הצער, אותה אדמה ברוכה עצמה ספגה לא מעט דם, נדרסה בידי צבאות, ידעה מאבקי קנאים וקינת אבלים. נחליה בדרך כלל חרבים וברוב ימי השנה דרכיה מאובקות. את הפריחה המדהימה בחורף ובאביב מחליף נוף קיצי חד-גוני אפרפר וקוצני, הזמן זוחל... ימי החום מביאים עימם את העוקצים והמכישים למיניהם... הוד הקדומים העברי נפדה במאבק, בעירנות-תמיד, בעמידה על המשמר. חפץ לטפס על ההר היפה שמנגד? הזהר לך מנחשים ארסיים הרובצים בחגווי הסלע; הזהר מעקרבים, רחק מצרעות... ולעיתים גם מקרבתם של אי-אלו בני אנוש שהשילו מעל עצמם שריד אחרון של תרבות.

אבל בסופו של דבר חיק הטבע של ארץ-ישראל, זה שטרם נדרס ברגל גסה של עיור ותיעוש ותיור חסר נשמה הוא מקום מדהים בהחלט, ניחוח תנ"כי של תהילים ובשורת מבשרים ושוחרי-רוח; ארץ חמדה. דייג ברלינאי שפגשתי ביער נידח בשבדיה שאלני מה נופה של ארץ ישראל. "נוף סיפורי התנ"ך" השבתיו, ולא היה עוד צורך לבאר. אז לפני שאספר לכם מעט על המסע לצפון ולפני שאדבר שוב בשבחם של המרחבים השקופים הרוויים שפע של מים בכל מצבי הצבירה, מביא בפניכם מעט 'שוטים' שלקחתי בעת האחרונה ובהזדמנויות שונות; אין כאן כל עבודת עריכה, אין מסננים... (הקישו על תמונה כלשהי כדי לקבל תצוגת שקופיות; אם היא לא עולה ליחצו על מקש ימני בעכבר וביחרו "Open link in new tab" ועיברו אל הטאב שנפתח; לחליפין פיתחו הרשומה ב-IE או פיירפוקס).

מורדות הר שזיף, מאי השנה

נחל בית-חנן לאחר כמה ימי מבול

בדרך מהר חלוץ למצפה חרשים, אינספור קידות

קידה שעירה (ושמא ראוי היה
לכנותה "יוקדת קוצנית" או
"יוקדת ריחנית")

ועוד אחת מאותו יום אביבי סגרירי

מבט לעבר שלוחת נטף משלוחת אילן
הר עוזרר באופק

הר עוזרר משלוחת נטף

שלוחת שיירות מעל דרך בורמה

קטלב בחגווי הסלע בשעת אחה"צ מאוחרת, מורדות נחל אילן

חורש של אורן קנרי בשלוחת שיירות

 אלון מלבלב מתחת לפסגת "הר כיכר הלחם"
בראש שלוחת עוזרר

קצה שלוחת נטף

קרחת יער על הר עוזרר

יום שטוף שמש חורפי בהר עוזרר

בנחל אילן

נקיק המתבודדים בנחל יתלה

שקיעה מהר עוזרר

זרימה חורפית בנחל בית חנן

...עוד באותו היום

פלג בין טרשים, ערק-א-שיח הנשפך
לנחל בית חנן

מנופי נחל בית-חנן

בשדות ניר יצחק

יער גלילי מלבלב (ליד חרשים)

פריחת הליבנה הרפואי בנחל כפירה

מזרח חבל אדוריים

מורדות "הר כיכר הלחם"

בנחל כפירה, לא רחוק מעין נטף

בנחל כפירה

עוד משם

היכנשהו בפארק הרי יהודה

ליד גבעת מרשם בחבל אדוריים

יום חרפי נאה בפארק הרי יהודה

נחל סומר

הגזרה הגבוהה של נחל כפירה, ההר החרוטי
הוא חורבת אל כופירה

בדרך לעין כפירה

עוד מהר עוזרר לאחר כמה ימי גשם

שלוחת הר הרוח

מורדות הר "כיכר הלחם"

בנחל נקרות, הסקטור המערבי

מבט לרכס קינן

בנחל חרשה

מצוקי הר ארדון ברמון

בנחל נקרות מערב, ראשית פברואר

...מבט מערבה, זקיף רמון

עוד מאותו מקום, מבט צפון מזרחה

בנחל חורשה

וחזרה לנקרות...

פריחת הרותם המדברי בנקרות

 
טוב, זאת הקולקציה להפעם... יהיו עוד, אבל כאמור הרשומות הבאות תסובנה בעיקר סביב הגיחה האחרונה לסקנדינביה, שהיתה אתגרית למדי...