מוזרות מינוס שלוש

לפני כמה שבועות הונחו על שולחני שלוש הזמנות להרצאות קולוקוויום באוניברסיטת ת"א (התודות לחיימק'ה, חבר יקר מחמד"ע). שתיים מהן לזכרם של שני אנשים שהכרתי והוקרתי עד-מאוד: הראשונה לזכרו של פרופסור יוסף דותן, המרצה האהוב עלי ביותר מימי התואר הראשון, מופת נדיר למקצוענות, העמקה, ענווה, והנחלת ידע לכל מי שרק יחפוץ להטות אוזן. השנייה לזכרו של יובל נאמן, המנחה שהנחני שבע שנים תמימות בהיותי תלמיד מחקר באוניברסיטה. לכבודו של יובל אני מביא כאן פיסת היסטוריה בהגשתו של ריצארד פינמן, בה משובצים ראיונות מפורטים שנערכו עם מארי גלמן ויובל נאמן באותה עת. במובן זה, יש לנו כאן תיעוד מעניין (ונדיר?) של יובל בתקופה החמה ביותר בקריירה המדעית שלו. אבל לפני כן, מילים ספורות על עבודתי תחת השגחתו;

את התואר השני עשיתי במכון וייצמן בתחום מצב מוצק חישובי, מודל הבארד למי שמכיר, תחת השגחתו המצויינת של איתן דומאני. משסיימתי לימודי נשאתי ליבי לדוקטורט בלימודי הליבה של הפיזיקה, תחום השייך אקסקלוסיבית לאנרגיות גבוהות. אלא שדרכי לשם במסגרת המכון נחסמה בשל כישוריי הממוצעים, ובצר לי פניתי ליובל; לא היו לי צפיות מיוחדות היות ולא ראיתי עצמי מוכשר במידה מספקת וראוי להנחייתו של אורקל אמיתי. ובכל זאת, אזרתי קצת חוצפה וקצת אומץ ובפגישתי עימו סיפרתי לו על רעיונות לחידושים מתמטיים שעשויים לדעתי להיות רלוונטים לאיחוד השדות, ואחר זאת ביקשתי ממנו לפרוש חסותו עלי כתלמיד מחקר. יובל הקשיב רוב קשב והבטיח לחזור...

זמן לא רב חלף ונקבעה פגישה שנייה... יובל השיב לי שאינו מתמצא בכיווני החקירה שהעלתי, שהיו קשורים בהרחבה של מושג אגד הסיבים, אבל - כך אמר - ייתן לי חצי שנה לפתח את רעיונותיי תחת חסותו, ואם לא יעלה בידי להגיע להישג כלשהו, אאלץ לעבוד על הנושאים המעניינים אותו... תשובתו הייתה מפתיעה ומתסכלת כאחד. יובל היה תאורטיקן מן המעלה הראשונה, דמות שהטביעה חותם בר-קיימא על התפתחות הפיזיקה, ואילו אני?... פעוט בחיתוליו... האם יכול להיות שגרמתי לו לסבור בטעות שאני שווה את ההשקעה? קיבלתי הצעתו מתוך חשש ממשי שהשידוך לא יחזיק מעמד זמן רב. היות ובאותה עת היה פרופסור אמריטוס, היה צורך בגיוס מנחה נוסף ולמשימה נעתר בשמחה חברו הטוב לארי הורביץ.

במהלך הלימודים התגלה יובל כאוהב-אדם, סבלן באופן מעורר השתאות, נקי מגינונים, מקצוען ואיש שיחה נעים-הליכות המשוחח עם בן-שיחו בגובה העינים, גם אם קיים הפרש גבהים אדיר בין שני זוגות העינים... חצי שנה חלפה והישגיי היו דלים למדי. אבל בזמן זה למד יובל להכירני וידע שלא אוכל לעבוד על "בייבי" של מישהו אחר. באיזשהו מקום היה זה עבורו מעין דה-ז'וו למערכת היחסים שהיתה לו שנים רבות קודם לכן עם המנחה שלו, עבדוס סאלם... יובל איפשר לי להמשיך ולפתח רעיונותיי ועזר לי ככל יכולתו בין באמצעות ביקורת מהכיוון החביב עליו, תורת החבורות, בין בארגון מפגשים עם פיזיקאים ומתמטיקאים מן השורה הראשונה שהתמצאו בתחום ויכלו להעביר ביקורת ללא צורך בהשקעה של זמן רב. 

מערכת היחסים ביני לבין יובל חרגה מהתחום המקצועי ולמרות הפרשי הגילים ופער הדורות גלשה לידידות כנה. לא פעם ישבנו יחדיו והיה מספר לי אנקדוטות מפגישותיו עם גדולי הפיזיקאים, ולהבדיל, אנקדוטות מישיבות ממשלה שהשתתף בהן, מארועים היסטוריים שהיה שותף בהתהוותם... לעיתים שוחחנו על הפילוסופיה של המדע, על תובנותיו בנוגע לאבולוציה של רעיונות מדעיים, על אמונה ועל דת, על הלאומיות היהודית, ועוד ועוד. אכזבתו של יובל על שלא בחרתי להמשיך באקדמיה היתה לדעתי יותר על כך שאיבד רע לשיחה מכך שהפיזיקה איבדה חוקר בעל כשרונות ממוצעים. פניתי איפה לדרכים אחרות, להוראה וליזמות ומפגשנו נעשו נדירים למדי, עד ש...

כמה חודשים לפני פטירתו זימן אותי למשרדו לשיחה. תחילה לא הבנתי מהי מטרתו אבל אט אט נתחוור לי: יובל ראה שימיו ספורים אבל ממש באותה עת עלה על רעיון יוצא מגדר הרגיל שהיה מבוסס על שימוש לא קונוונציונלי בסופרסימטריה בתורת הכבידה ובתורת יאנג-מילס. והנה, הזמן דוחק ואין מי שישלים את המלאכה. בעדינות רבה ניסה לעניין אותי ולהעביר אלי את המושכות... אולי אסכים להמשיך את שהתחיל ואין בידיו לסיים. אלא שאני כבר הייתי עם שתי רגליים מחוץ לאקדמיה והיענות לקריאתו היתה כרוכה בלעזוב הכל ולהתחיל מחדש. בעדינות אבל בהחלטיות דחיתי את הצעתו ולא אשכח את ארשת פניו העצובה כשהבין לבסוף שלא יוכל להביא רעיונתיו לידי גמר באמצעותי. ועם זאת, עשה הכל להצניע אכזבתו כדי לא לעורר בי חלילה רגשות אשם; כזה היה יובל... למרבה הצער מהרעיונות עצמם לא נשאר לי אלא זכרון עמום ואיני סבור עוד שאוכל לשחזרם גם אם אחפוץ בכך.

בסרטון המצורף מטה - מוזרות מינוס שלוש - מופיע יובל החל מהדקה 19:10 מיד לאחר הראיון עם מארי גלמן.