פרק חמישי: רגע האמת

שנתי הייתה טובה אך שאון הנהר החזירני היישר אל קרקע המציאות עם שפקחתי את עיני בבוקרו של היום הרביעי. Today I will be put into the test, אמרתי לעצמי, ולא כיוונתי דווקא אל הסכנה שבחציית הנהר... יצאתי את האוהל ובחנתי את העולם. מעל רכס לשונות הקרח עמד ענן כבד, סטאטי, ובסיסו נח על משטחי הלובן. מסביב היה מעונן למדי ומזג האוויר נראה קודר. אמנם הרוח שנשבה הייתה קלה אבל נראה היה כאילו משהו רק מחכה לרגע המתאים כדי להתפרץ, אות ינתן וארובות השמים תיפתחנה. האם מזג האוויר יכפה עלי לדחות עוד את ההכרעה?

עליתי על ראש הגבעה המפרידה ביני ובין הנהר על מנת לבחון שוב את המצב בדעת יציבה. הנהר משך את מימיו בשאון רב, אדיש למצוקותיו של ההלך הניצב על גדתו. ניסיתי לאמוד את המרחק בין הגדות והערכתי שהוא לא עולה על מאה מטר. המים הרבים, הלבנים כחלב, גלשו בשצף קצף במורד שהוא לא מתון ולא תלול. אכן, מלמלתי לעצמי, הזרימה בנהר חזקה למדי, שומר נפשו ירחק. בחנתי היטב את הקטע שהיה לפני. סקרתי אותו במבטים בוחנים פעם אחר פעם מכל עמדת תצפית אפשרית. למעלה היה המדרון תלול יותר וזרימות המים חזקות מאוד. זה יהיה מאוד לא חכם לחצות שם. למטה יותר היו הזרימות מתמתנות מעט אך אופיין העיד על קרקעית עמוקה. בתווך - מהומה. בחנתי את הסלעים החשופים ואת הסלעים השקועים, את הבורות ואת הזרמים המצטלבים, את המערבולות הגלויות ואת אלו הסמויות... ולא יכולתי להגיע לכלל הכרעה על תוואי אפשרי לחציה.

חזרתי לאוהל מהורהר. כמובן, פתוחה הייתה בפני הדרך חזרה. אלא שאני באתי לפה שלא על מנת לחזור כפי שבאתי. מי שחפץ לקלף מעל עצמו את המוות - חשבתי לעצמי - צריך להיות מוכן לעמוד מולו פנים מול פנים אם זה מה שנדרש. ושמא אינני אלא תאורטיקן נפוח, מילים גבוהות ומעשים אין? הנהר אמנם מסוכן אבל לא בלתי-עביר. עומדת בפני הברירה לסגת מכל העניין ולשוב כלעומת שבאתי אך המחשבה על התקפלות מעוררת בי מועקה עמוקה. ומנגד עומדת בפני הבחירה להניח בידי האל את גורלי, לשים בו את מבטחי, להשליך עליו כל יהבי. הוא ישמרני, הוא ינחני לחוף מבטחים. ואם חישוביי שגויים הם או פתטיים, אם מחשבותיי פרי דמיון הן, אזי אשלם על כך במחיר חיי. רגע האמת הגיע ועתה עלי להכריע. ממש עתה... החלטתי לחצות את הנהר. בלב שלם.

הבטתי על סביבותיי ונראה היה לי שמזג האוויר עצמו ממתין לראות כיצד יפול דבר... כאילו משהו עוצר בעד הסערה מלהתפרץ, משהו מונע ממנה לגלוש מרכס הקרח אל העמק שמתחתיו. המרחק בין הסערה לביני היה ממש זניח אבל העננות הקודרת הייתה נטועה במקומה, ממטירה את מטענה על לשונות הקרח שהרוו את הנהר. כאן, לפי שעה, יבש וקיוויתי מאוד שכך יישאר. אם תצלח דרכי בחצייה, כדאי מאוד שציודי לא ייספג מי גשם. אחרת מן הפח אני בא, היישר אל הפחת; כידוע, במקום נידח כל כך, גם היפותרמיה עשויה להיות קטלנית. ארזתי את מטלטלי בדחילו וברחימו. כל דבר נקשר למקומו, נארז, ונעטף. גם את מכנסי ארזתי וקברתים עמוק בתוך תרמילי. למרות הקור הרב בחרתי בלבוש צנוע ביותר: על פלג גופי העליון גופיה תרמית ועליה כיסוי נושם נגד גשם. לפלג גופי התחתון - תחתונים בלבד. על כפות רגלי הנחתי גרביים עבות ועליהן הדקתי את נעלי החצייה שלי. ידעתי שהגרביים, גם בהיותן ספוגות וכבדות, יקלו מעט על הקור ותקוותי שיגנו על אצבעות הרגליים מקפיאה. אחרי ככלות הכל, טמפרטורת המים קרובה הייתה מאוד לאפס מעלות. העמסתי תרמילי על גבי, אחזתי חזק במקל ההליכה, ושמתי פעמי אל שפת הנהר...


בתצלום הלוויין שלמטה מופיע ה-Nijak בצד שמאל למטה. שימו לב לצלו של ההר הנופל על דרדרתו הצפונית. הנהר הגדול תוחם את סביבותיו של ההר מצפון. תוכלו לעשות zoom-out  וגם "לשוטט" באמצעות לחיצה על העכבר. בתמונה הפנורמית רואים את הביצה (הכתמים החומים-ירוקים מימין למעלה). אזור החצייה הוא מפגש הנהר עם הביצה.

View Larger Map

לפרק הבא            לפרק הקודם