פרק אחד עשר: היעד האמיתי

הארץ הגבוהה מתלכדת בהתאמה כמעט מושלמת עם אגן הניקוז של נהר רחב, עמוק, שקט אך מהיר-זרם, מושך מים צלולים כבדולח וקפואים כקרח, נהר המכונה בשם המיוחד Vuojatdno. בדרום תוחם את אגן הניקוז של הנהר המאסיף המרשים Sulidalbma העוטה מחלצות של קרח-עד; במערב נפרשים המרחבים המנוקדים כתמי לובן של חבל הארץ Rahko העשיר ברכסי הרים מוארכים ועטורי שלוגיות; במזרח הפארק הלאומי Sarek מיודענו..., ובצפון האגם Ahkajavrre, הוא מקורו של הנהר הגדול Lule-Alv. אי שם, בין Rahko לבין המאסיף האדיר Sulidalbma, משתרע קרחון ענק, כתשעים קילומטרים רבועים שטחו, המכונה בפי בני הלולה סאמי Almajalusjjiegna, אלמה-יאלוס-אייגנה...

Approaching Almajalusjjiegna

הפעם הראשונה שבה התוודעתי לארץ הגבוהה הייתה באוגוסט 2008. כמה שנים קודם לכן, עת ערכתי 'טרק' בחבל הארץ ההררי Rondane אשר בליבה של נורבגיה, פגשתי בהלך שפנה אלי, וכך אמר: "אכן, יפה היא rondane למסיירים בה, אבל דבר לא ישווה לצפון הרחוק... הוא כל כך צלול וכל כך נקי... דבר  לא ישווה לזה!" המילים הללו חילחלו פנימה, וידעתי שבוא יבוא היום ואתהלך בגפי בתוך הצלול-הצלול-הזה. לכשהגעתי לכאן לראשונה באוגוסט 2008, לא היו לי תוכניות מוגדרות. המקום הרחוק ביותר שאפשר היה להגיע אליו בתחבורה היה Ritsem, נקודת מוצא לטרקים בסביבה, ובמיוחד למסלול המכונה Padjelanta-leden הנמתח מהלך מאה וארבעים קילומטר עד לעיירה Kvikkjokk. על אחד מקירותיו של מבנה פשוט, המשמש מעין חנות להשלמת ציוד, היתה תלוייה תמונה שצולמה כשמונים שנה קודם לכן, ובה נראה - בשחור-לבן כמובן - אגם יפהפה בינות להרים מושלגים, והוא מתנקז כולו במפל גועש של מים צחים לעבר ערוץ צר. Sarjasjavrre היה רשום מתחת. "סוף העולם" הרהרתי... בדיקה במפה אשר הייתה תלוייה על הקיר שמנגד אישרה: חמישה-שישה ימי הליכה מכאן...

Sarjasjavrre הוא האגם הדרומי ביותר באגן הניקוז של הנהר המלכותי Vuojatadno. "דרך מלך" מובילה לשם, שביל איילים כבוש, חוצה רכסי הרים, חוצה נהרות, גשריי עץ וחבל וברזל תלויים להם מזה ומזה, ביקתות מטיילים פרושות לאורך הדרך מרחק יום הליכה האחת מהשנייה. קניתי מעט מזון בנקודת המוצא שב-Ritsem ויצאתי לדרך. ואכן, חציית Badjelannda הייתה אז עבורי חוויה מרעננת מאוד. התברר לי שהאגם המופלא Sarjasjavrre מצוי בעמק יפהפה בין שני קרחוני-ענק: האחד מדרום מזרח, מונח על ראשו של המאסיף Sulidalbma, השני, קרחון רחב-ידיים, snow fields forever, הוא האלמה-יאלוס-ייאגנה הממוקם מצפון מערב. אלא שאני לא הייתי מצוייד להתרחקות מדרך המלך ומשום כך לא יכולתי לבקר בהם. המשכתי איפה במסלול מקובל המכונה Nordkalottleden, חציתי את הגבול לנורבגיה וירדתי אל העיירה הנורבגית סוליתלמה השוכנת למטה למטה, בואכה הים הנורבגי. שמונה ימים ארך אז המסע, היה מהנה ומקדם, אלא שתחושה של החמצה ליוותה אותי: את הארץ הזו צריך וראוי לחצות שלא בדרך המלך!... בפעם הבאה - זאת אעשה!

וכך היה. מאי עד יולי 2010 היו שלושה חודשים של הכנה מדוקדקת למסע-בדד, אל מרחבי הפרא, הרחק הרחק מהציביליזציה הגועשת ממנה אני בא. קריאה נישנת במפות, לימוד, הצטיידות, הכנה מנטלית לקראת קשיים שעשויים לצוץ. ובעיקר, מתן דרור לצורך עז, קמאי, לצאת למסע פנימי, נוקב, אל נבכי הלב, להיטהר, להתחדש. הולך אני אל הצפון הרחוק, על מנת למצוא את הדרך שכהתה לי. יוצא אני את תחום המושב החם והנוח שלא על מנת לחזור כפי שבאתי. היעד הגיאוגרפי הסופי הוא אמנם הקרחון אלמה-יאלוס-אייגנה אבל אין הוא משמש אלא מטאפורה למסע פנימי אשר יעדו הוא להמיס את שרידי הקרח שבלב. חפץ אני עד מאוד להביע את בחירתי המפורשת במשאת נפשי; בפני עצמי, בפני שולחי. יש ואני נסחף אנה ואנה בזרמים עכורים של ציניקניות, זחיחות, השלמה עם המוגבל והחלופי... והנה, באה השעה להפנות את הגב לכל הרפש הזה באופן נחרץ.

וכך מצאתי עצמי נושא עיני אל מרחבי הפרא של סארק... ובתום ששה ימים של הליכה מבריאה וביטחון במה שראוי לו לאדם להשליך יהבו עליו, חברתי שוב לחברת בני האדם לזמן קצר, בטרם אשים פעמיי אל הקרחון הגדול. תכניתי המקורית הייתה להגיע לכפר הסאמי Staloluokta השוכן על גדתו של האגם המקסים Virihavrre. כאן היה עלי לבקש את שרותם של בני הסאמי בחציית האגם על גבי סירת דייג. ומשתתמלא בקשתי אוכל להעפיל אל הפסגות המקיפות את הקרחון הנכסף, ומשם מהלך ימים ספורים לרדת אל ה-Sarjasjauvrre, האגם המוכר משכבר הימים, ואז לחזור לסטאלולואוקטה בדרך המלך... אלא שתכניות לחוד ומציאות לחוד. הגשמים הרבים שירדו הקיץ הזה הפכו את כל הנהרות בקטע הזה של המסע לבלתי עבירים. אמנם לא היה בזה כדי להניעני מכוונותי המקוריות להעפיל לקרחון, ואולם הכרח היה לשנות את התכניות המקוריות...

לפרק הבא            לפרק הקודם