יום שבת, 12 בפברואר 2011

פרק אחרון: סוגר מעגל

שישי בלילה. שלווה נסוכה על ההרים ההולכים ומחשיכים. אמצע אוגוסט הוא ראשית עת הפרידה של ארצות הצפון מחדוות הקיץ. הימים מתקצרים במהירות, בכל יום שוקעת השמש כרבע שעה מוקדם יותר מיום האתמול, הדימדומים של אמצע הלילה מפנים עצמם בפני החשיכה ההולכת ומתעבה מדרום. תחילה תבוא זו בהיחבא ותפגין נוכחות לרגע של כלום, אך אט אט תאיים לכבוש את לילות הצפון, ואחר גם את ימיו, עד שיוכרז ניצחונה המוחץ בעלטה מתמשכת. ואז, משנראה שגזה כל תקווה, לפתע ילך כוחה וייתש, ומאותו מקום שממנו עלתה ובאה בפאתי דרום יפציע אור חדש וימגרה כליל באותו תהליך מחזורי, שנה אחר שנה...



בוקר יום שבת. בעוד כמה שעות אאסוף את לקחיי וחוויותיי ואתפנה במסוק ל-Kvikkjokk. ניגשתי לחדר האורחים לשתות משקה חם והתיישבתי לצידם של ארבעה מטיילים שלא פגשתי קודם לכן וקרוב לוודאי שלא אפגוש בם בעתיד. כרגיל, אחוות מטיילים מתלקחת לה תמיד מעצמה וכבאת מעצמה באותה מהירות בה התלקחה, ואין לה כבלים שתכבול בם את השותפים בה, ואין דרישות. כשסיפרתי לידידי הרגעיים על השעון העומד שהראה לי את השעה הנכונה, ככל הנראה פעמיים באותו היום, הם התגלגלו מצחוק. ובאשר לשגיאה העצומה שנפלה אצלי בחישוב בהערכת השעה היה להם הסבר סביר: שעון הקיץ באזור קו הרוחב שבעים מוזז שלוש שעות אחורה (פרקטיקה צפונית). תשע בערב של החורף הוא שש בערב של הקיץ; לכן התשע שאני חישבתי הערכתי הוא תשע של חורף... 

העיירה Kvikkjokk נמצאת בסוף מסלול ה-Padjelantaleden. בין סטאלו לקוויקיוק מפרידים ארבעה-חמישה ימי הליכה בריאים אבל המסוק עשה את הדרך בכ-20 דקות... קוויקיוק נטועה עמוק בתוך יערות הצפון הצפופים, מחורצים נהרות רחבים, מהירי זרם, מושכים מים ירקרקים. בשולי העיירה מצוי לודג' הרים מפואר למדי. זוהי הנקודה הדרומית ביותר של "שביל ישראל" השבדי, ה-Kungsleden או "דרך המלכים", הנמתחת מכאן ועד Abisko, כמה מאות ק"מ צפונה מכאן. באביסקו ביקרתי בטיולי הקודם, בשנת 2008 ואולי עוד אכתוב על כך כאן בעתיד. המקום אליו באתי זה עתה מקסים היה ביופיו, וכהרגלי יצאתי מיד לתור את הסביבה. בחרתי לי מסלול נידח שהוביל אותי במעלה הנהר, הרחק משביל המלכים השבדי. עד מהרה מצאתי עצמי צועד במעבה יער עבות אשר חופתו אורנים, אשוחיות, ועצי שדר, ורצפתו משובצת גרגרי יער בלי סוף; גרגרן שכמוני לא יוותר על אוצר כזה המוגש לו ברוחב לב... תוך זמן קצר היה פרצופי מוכתם מאודם הגרגרים העסיסיים... 

הדרך ממנחת המסוקים לעיירה Kvikkjokk 

הכניסה ל-Kvikkjokk (חבל על הזמן...)

במעבה היער של Kvikkjokk

הדרך מ-Kvikkjokk לעיירת המחוז Jokkmokk, אורכת באוטובוס קרוב לשלוש שעות. יצאנו בשעת בוקר מוקדמת והגענו ליוקמוק בשעת בוקר מאוחרת. היה זה יום ראשון, והעיירה נראתה כמו עיר חרדית בצהרי יום כיפור... עיירת רפאים... אלא שלא כך הם פני הדברים בשאר ימי השבוע. שכרתי חדר בבית פרטי מתוך כוונה להישאר כאן שלושה ימים בטרם אחזור לארץ. יוקמוק היא בירת המחוז ובה מוזיאון לתרבות הסאמי, בעיקר זו הקשורה במסורות שבט ה-Lule. חפצתי לבקר במוזאון, בכנסייה, בשוק העממי וגם קצת בחיק הטבע. אבל אותה "קריאה" שמשכה אותי אל הצפון הרחוק והפיחה בי רוח חדשה מדי יום ביומו, נגוזה באחת עם שחזרתי להתערות בין בני האדם. הסתפקתי בביקור במוזיאון (המרשים!) אחר הצהריים, וכבר בבוקר המחרת שמתי פעמי חזרה אל בדיילנדה... שלשה ימים יש לי עד הטיסה ואבלה אותם היכן שאני מרגיש בבית: במרחבי ההרים!

על גדתו של הנהר הרחב Lule-Alv שוכן הכפר הסאמי Saltoluokta (סאלטו-לואוקטה, להבדיל מסטאלו-לואוקטה...) ובצידו לודג' הרים רחב ומרובה ביקתות המשמש פונדק-אמצע-הדרך לצועדים על דרך המלכים. הלודג' ידוע במסעדה המשובחת שבו וביופיו של הנוף הנשקף ממנו. ובכן, זהו המקום בו אשהה בזמן שנותר. בשש בבוקר של יום המחרת כבר הייתי בדרכי ל-Porjus, כפר המשמש צומת דרכים קטנה; משם לקחתי את האוטובוס ל-Ritsem, הלא היא תחנת המוצא לטרקים הנמצאת בטבורה הצפוני של הארץ הגבוהה. כזכור, זו הייתה נקודת המוצא שלי במסעי לסוליתלמה בשנת 2008.

סאלטו-לואוקטה נמצאת כחמישים קילומטרים לפני Ritsem, מצידו השני של הנהר. האוטובוס עוצר ליד מזח ומעבורת מעבירה אותך לצידו השני, מרחק שבעה קילומטרים משם... הגעתי לסאלטו ושוב נשמתי אוויר הרים חופשי... נטעתי אוהל באחת מפינותיו הנידחות של המקום, על גדתו של הנהר הרחב. עתה נהניתי משני העולמות גם יחד: חיק הטבע משולב בשירותי הסעדה של חמישה כוכבים... ביומיים הקרובים יצאתי לגיחות קצרות בסביבה, ובין לבין התחממתי מול האח המבוערת שבלודג'. לא להאמין, אבל אני לא הייתי הישראלי היחידי כאן! זוג צעירים מישראל שהה כאן לילה בדרכו דרומה לעבר קוויקיוק...

ה-Lule-Alv בשקיעה, מבט מהלודג' בסאלטו

וכך זה נראה מהיכן שנטעתי אוהלי על שפת הנהר
    
סאלטו-לואוקטה קרובה מאוד למקום בו התחלתי את מסעי כשבועיים קודם לכן. יום הליכה בלבד מכאן ועד לסכר הגדול המתוח על הנהר, היכן שמתחילה הדרך המוליכה להר האדיר Nijak... בשתי התמונות המופיעות למעלה נמצא הסכר הזה מעבר לרכס המשונן שברקע, היכן שהשמש לוחכת את ההר... מהצד השני זה נראה כך:


צידו השני של הרכס המשונן. כאן למטה התחלתי את מסעי.

אם אינני טועה, התמונה מעלה היא הראשונה שצילמתי במהלך המסע. ובכן, נסגר מעגל. ומה נסגר עם סוגר המעגל? ימים יגידו.


2 comments:

  1. כמה אני גאה בך ילדי אולם היתי מעדיף שלא תסתכן כל כך מזמן לא נתקלתי בכתיבה ובסגנון כל כך יפה חוויה ממש
    עלה והצלך

    השבמחק