יום שני, 22 באוקטובר 2018

פתחת ארם*

שש טיוטות בנושאים שונים ומגוונים פתחתי בשנה החולפת רק בבלוג הזה, אלא שאף לא אחת מהן הבשילה לכדי חיבור... עד שתקופת ההבשלה תסתיים, אני אניח כאן כמה צילומים מסביבת מגוריי החדשה. והואיל ומצלמתי בת כמה וכמה שנים, וכמוה כך גם הנייד, איכות הצילומים נמצאת ביחס הפוך לעצמת המראות, ועם קוראי הסליחה. בוא יבוא היום ובעזרת ציוד משוכלל יותר אמסד כאן תמונות לתפארת... בלי נדר.


ללא ספק, הפיגורה הדומיננטית בנוף היא זו של רכס החרמון הישראלי. התמונה מטה צולמה מכרמי אל-רום הנטועים למרגלותיה המזרחיים של החרמונית. הצל המוארך מעבר לכרמים הוא זה של הר ורדה החולש מצפון מזרח על העיירה הדרוזית בוקעאתא. קו הרכס המושלג בחזית התמונה מכונה "גבעות הקרב" ומימין רואים יפה את החרוט של מצפה שלגים. בזווית צילום זו מסתיר החרמון הישראלי את רכס החרמון הסורי הגדול יותר והגבוה יותר.



החרמון הסורי נמתח הלאה מכאן בכיוון צפון-מזרח. שיא הרכס נישא כ-600 מטרים גבוה יותר מהפיק המחודד של מצפה שלגים וכחמישה-עשר קילומטרים מאחוריו, ומימדיו מגמדים את אלו של החרמון הישראלי הכולל גם את מורדותיו של הר שיאון (אך לא את פסגתו). בתמונה מטה, אשר צולמה מאותו מקום בדיוק בו צולמה זו העליונה, אפשר להבחין גם בעיירה הסורית ג'ובתא-אל-חשב עליה נערכו בשנים האחרונות קרבות מרים בין המורדים לצבא אסד, וביער האלונים הנמתח ממנה ועד קו הגבול עם ישראל.



תקריב על שני הסקטורים של החרמון - הישראלי והסורי - אשר צולם מפסגת החרמונית לאחר הפשרת השלגים חושף את הישוב הסורי חאדר. זוהי מעין עיירה-אחות למג'דל שאמס הישראלית, והיא ממוקמת כמה קילומטרים מזרחה לה. אתרע מזלם של דיירי חאדר והם נשארו בצידו הלא נכון של הגבול, ולולא ההשגחה של צה"ל, קרוב לוודאי שהיו ממוגרים באכזריות זה-מכבר. וכנהוג בצידו השני של הגבול, ועל פי מיטב המסורת השאמית, על הטובה שהרעיף עליהם הצבא היהודי הם משיבים למיטיבם בשנאת-עולם. 



מדרום לגובתא-אל-חשב ממוקמת מחצבה גדולה עליה היתה גאוות היישוב בימים יפים יותר. שימו לב שהמסלע במחצבה גירני... זהו הגבול הצפוני של פלטת הלאווה של הגולן המסתיימת ברגיל במורדות החרמון אך כאן נסוגה דרומה יותר. התמונה צולמה ממורדות החרמונית דרך מקבץ של עצי אגס סורי הנטועים עליה בר. 




אם החרמון מכונה בערבית ג'אבל א-שייח' (הר הזקן-החכם, המנהיג) הרי שהחרמונית הקטנה לאין שיעור הצופה אליו היא א-שייח'ה... מובן שאין כל מקום להשוואה: רכס החרמון הוא מאסיף לכל דבר ועניין ובמונחים מזרח תיכוניים - ענק. החרמונית היא תל געשי קטן הנישא לא יותר ממאתיים מטרים מעל סביבותיו ופסגתו כפולת הכיפות מתרוממת בסך הכל כ-1200 מטרים מעל פני הים. אלא שנוף החרמון הנשקף ממנה טורף את כל הקלפים. שתי התמונות מטה הן מבט אל הכיפה הצפונית בחודש יולי, שימו לב לפריחה המסיבית של הקיפודנים... זו שמתחתן נלקחה מהמורד המזרחי והמבט פונה דרומה.





הרמה הנפרשת סביב החרמונית נישאת לרום של 1000-1100 מטרים מעל פני הים ומזג האוויר כאן שונה לגמרי מזה המוכר ממערב לירדן. ובפרט, הקיצים קרירים למדי גם בימים בהם לב הארץ נאפה בחמה הקופחת. בעבר - כך טוענים זקני המקום - לא יכולת לשבת בחוץ בערבו של ליל אוגוסט מבלי לעטות עליך דובון. היום אפשר להסתפק בפליס תרמי או פולובר מצמר... לא מאמינים? הקיץ האחרון עבר עלינו מבלי להפעיל את המזגן אפילו דקה אחת. תחת זאת היו בקרים בהם נאלצנו להדליק רדיאטור עד שהאוויר בחלל החדר התחמם דיו... ובחורף? קור כלבים. טמפרטורות של מינוס עשר מעלות צלזיוס ומטה בלילות בהירים הן תופעה המתרחשת כמעט מידי שנה בשנה, לעיתים יותר מפעם בשנה. הנה שלוש תמונות: הראשונה סתווית, השתיים האחרות קייציות, זו האחרונה נלקחה מתוך היישוב.





ולבסוף, מבט דרומה לעבר תילי אביטל והבנטל חושף את ארץ הגפנים היפהפיה של עמק הבכא. למרבה הצער הנוף הפסטורלי הזה צפוי להתחלף בעתיד הלא רחוק בחוות טורבינות-רוח אדירות-מימדים אשר נכפתה על המקום ועל דייריו שלא בטובתם. תכנית החווה קודמה מתחת לראדר של תושבי המקום והיתה לעובדה מוגמרת ומצערת. אני מאוד מקווה שלכשתוקם, תהא השפעתה השלילית על הטבע שמסביב מינימלית. ובאשר לנופים הפתוחים של עמק הבכא, למצער אלו צפויים להיעלם עם בוא הטורבינות. 



*ארם - הארץ הגבוהה (א-רם)

אין תגובות:

פרסום תגובה