יום רביעי, 16 במאי 2012

עינות שיאון

מי שמכיר אותי יודע שאני לא חסיד אדוק של נקיקים צרים וואדיות עמוקים; נחל שיאון יושב על השבר הגאולוגי העמוק ביותר ברכס החרמון הישראלי ומדרונות תלולים עטורים חורש סבוך סוגרים עליו מזה ומזה, נישאים גבוה מעל רצפת הערוץ, עד שבע מאות מטרים באזור הר כחל. אלא שנביעות שופעות של מים צלולים שטרם הפכו אמבטיה לאומית או שמורה סגורה נדירות עד מאוד בארצנו הנאה, וכדי לטבול בם בבדידות מזהרת מוכן אני לכתת רגלי אפילו לערוץ העמוק של נחל שיאון... לא להאמין, אבל הקצין האדיב שענה לי מצידו השני של הטלפון אישר את התאריך ואת המסלול בלי להניד עפעף. וכך, בסוף שבוע ראשון של מאי, שמתי פעמי אל הפינה הצפון-מזרחית של המכורה...


כליל חורש הניזון מקרן השפע של אחת הנביעות בשיאון


כן, אתם לא מדמיינים. שום צינור לא התפוצץ שם למעלה, במעלה ההר. המפל היפהפה הזה גולש הישר מן המעיין הממוקם כעשרים שלושים מטרים גבוה יותר. השכבה הרטובה מזינה שלוש נביעות כאלו במרחק של כמאה מטרים זו מזו. זאת בנוסף לשלוש נביעות נוספות הפורצות מתחתית הואדי ממש, כמחצית הקילומטר במעלה הערוץ. סך הכל ספרתי שש נביעות גדולות ועוד כמה וכמה נביעות קטנטנות אי-פה אי-שם. המים צלולים לחלוטין וקרים כקרח, עונג לטבול בם ביום חם. אגב, אני לא הייתי החכמולוג היחיד שגילה את אמריקה; עוד כעשרה-חמישה-עשר מטיבי-רדת מכל הגילים ביקרו בערוץ באותה שבת... הנה עוד כמה תמונות של המיראג':



















נחל שיאון אינו נחל איתן. רוב ימות השנה הנחל חרב, זאת למרות שהוא מנקז חבל ארץ ברוך-גשמים. חודש-חדשיים בשנה, בתקופת האביב, שופעים מעינותיו מים צלולים וקפואים שמקורם בהפשרת השלגים, כאלף עד אלף-חמש-מאות מטר גבוה יותר. זמן מה לאחר התדלדלות המקורות מתיבשים המעינות. כמות המים הניגרת מהחרמון גדולה לאין שיעור ממה שעשויים לרמז עיינות שיאון. והראייה: המבועים של הבניאס והדן. אלא שחלק הארי ממי הנגר והפשרת השלגים נבלע בנקבוביות ההר. רק בחודשי האביב השפיעה היא כה עזה עד כי נחילי ההר לא יכילו את הכמויות העצומות, ועודפיהם ניגרים בדמותם של עינות שיאון. הנה כמה תמונות ממעלה הערוץ, לפני המפגש עם הנביעות השופעות מן המתלולים:















   















הערוץ עצמו עמוק ותחום במדרונות תלולים. המתלולים של הר דוב עטורים חורשות אלונים צפופות אך לא עבותות. מתלולי הר נמנמן והר כחל מן העבר השני, ונחל ערער המתחתר בינהם, מכוסים חורש עבות ולפי התרשמותי כמעט בלתי עביר. מי שבוחר לחזור דרך נחל ערער והר כחל צפוי למאמץ מתיש... אמור להיות שם שביל שפעם סומן ותוחזק, אך אני לא מצאתיו. אפשרות אחרת היא לעלות עם הערוץ, להתחבר לדרך הצה"לית (הסלולה!) המקשרת בין מוצבי הר דב להר שזיף, ולעלות עימה על מדרונות הר נמנמן. בחרתי באפשרות הזו גם בהלוך וגם בחזור, בחזור משום שכבר הייתי די סחוט בשביל טיפוס קורע והאישור לשהות בשטח, שפג בשעה ארבע אחה"צ, לא הותיר כל חופש להתברבר...












הר שזיף - יותר מחצי קילומטר אנכי מעל המעיינות

בקעת מן - תחילת וסוף המסלול.



5 תגובות:

  1. מקסים... פינה לא מוכרת. ננסה אולי שנה הבאה להגיע לשם.

    השבמחק
  2. הי
    דווקא המסלול של הר כחל אינו כה סבוך והוא מסומן היטב...אבל אין שם את הנפלאות שיש בנחל שיאון. תודה על השיתוף. הייתי באיזור 3 פעמים השנה ולא תיארתי לעצמי שקל כל כך לקבל אישור צבאי לרדת לנחל שיאון.
    התמונות מדהימות! אחלה בלוג
    עודד

    השבמחק
    תשובות
    1. נשרטתי כהוגן בטרם ויתרתי על עלייה מהנחל לכחל :) העניין שהוא שמלכתחילה לא ירדתי בשביל האמור ולכן היה לי קשה לאתר אותו. על כל פנים, תודה על המידע ועל הפידבק.

      מחק
    2. אהלן עופר
      באמת אחלה בלוג..
      אני מתכנן להגיע לשם במהלך השבוע הקרוב, לדעתך יש טעם?(יש עוד מים?)
      בנוסף, למי פנית ע"מ לקבל אישור?כי אותי הם זורקים מאחד לשני...
      תודה, אביעד

      מחק
    3. תודה תודה. אני מנחש שכמות המים עתה פחותה בהרבה, אם בכלל. למי פניתי? בעמוד ענן מופיעים מספרי טלפון לתאום: חרמון 04-6966203 04-6966336 046977224, הר דב 04-6906202 04-6966207. נדמה לי שטלפנתי למספר הראשון, משם קישרו אותי ישירות ל"חמ"ל חרמון". החיילת שענתה בחמ"ל חרמון נתנה לי מס' טלפון סלולרי של קצין אחראי (אינני זוכר את שמו) והוא זה שאישר.

      מחק