יום שישי, 26 בספטמבר 2014

ביקור לימודי ב-CERN, חלק שני

גלאי ה-CMS ממוקם בצד הצרפתי של המתחם, כעשר דקות נסיעה מאתר החרושות של מרכיבי המאיץ. מזג האוויר היום גשום למדי ונוף הרי היורה נבלע בענן. אנו נוסעים לאתר באוטובוס דו-קומתי מפואר יחד עם כיתה נוספת מאשדוד אשר תלמידיה הגיעו הלום מתוך מציאות הזוייה של מתקפת רקטות על בסיס שעתי. משום מה כל כיתה בוחרת קומה ותלמידנו כמעט כדבוקה אחת על החלון הקדמי הפנורמי שבחזית הקומה השנייה. נוף ה-country-side האירופי הירוק והרטוב אוחז את הלב.


הגלאי ממוקם תחת האנגר ענק ועל אחד מקירותיו הפנימיים תצלום בגודל טבעי של החתך. מיק סטור מנסה לביים את שתי הקבוצות ולהדגים על התלמידים עיקרון מכני כלשהו אבל מעשה הכוראוגרפיה לא עולה יפה ובסוף הוא מתייאש; חלק הארי של התלמידים אמנם משתף פעולה אך דעתם של כמה מהם אינה נוחה עם משוגות-לבו של המארח...


מיק מסדר את התלמידים לפי הגובה...

...בנות המין היפה ברגע יפה

ובני המין החזק ברגע חזק...

ורגע לפני שהכל מתפרק

סוף דבר, כל כיתה מקבלת מדריך מקומי משלה ואנו בדרך אל הקרביים של הגלאי, אתר שמור שמעטים שבמעטים זוכים לפוקדו. שהרי בימים כתיקונם, בזמני ריצה, הקרינה העצומה הבוקעת מחלקיקים טעונים מואצים מונעת כל אפשרות לביקור. קסדות אדומות, חיוכים נבוכים, ומעלית מיוחדת מורידה אותנו שמונים מטר מטה. מערכות המעלית הן אוטונומיות והיא משמשת חדר מילוט אטום ובטוח מפני פגעים אפשריים דוגמת שריפה... המאיץ כולו ממוקם בתוך מנהרה שנחצבה בעומק הזה רק כדי שלא להטריד את מנוחת השכנים.





המדריך שלנו - המסיים את עבודת הדוקטורט שלו בקרוב - אדיב ונהיר. התלמידים המומים מהמורכבות האלקטרונית העצומה של המכשיר, ובפרט ממימדיו "הקומפקטיים" הבלתי-נתפסים. אפשר לראות יפה את תעלת ההאצה המרכזית, את המקום בו חוצות האלומות זו את זו, ואת השכבות השונות העוטפות את המכשיר מהליבה החוצה ולכל אחת מהן יעוד משלה. אני מתבונן בהם מהצד ונדמה לי שאלו הם רגעים מיוחדים עבורם.  

בתוך הקרביים של ה-beast









המדריך המסור מדבר אל הנוער בגובה העיניים

ולמי שמתעניין במבנה הגלאי ותפקודו, הרי לכם תרשים נאה ומפורט.

הדרך חזרה למעלה עוברת בחדר הבקרה של הגלאי. אפשר לראות כאן מעט אנשים צעירים בוהים על צגים זוהרים שלא כל כך ברור מה הם מראים היות והמאיץ מושבת לצורך שידרוג. המדריך הנאמן מתעכב על המראה הכללי, ומצביע על תמונות נאות של צגים המתעדים ארועי אמת מהימים היפים של צייד בוזון ההיגס. הנה אני מצרף שתיים כאלו שצילמתי בעת ביקורי כאן לפני כשנתיים.






ובכן, כפי שאתם כבר מבינים, קומפקטי במונחים CERN-ניאנים זה בניין מגורים מפוטם בן ארבע-חמש קומות. בתום הסיור אנו לוקחים עוד כמה תמונות קבוצתיות על רקע תצלום חתך הגלאי בגודלו הטבעי. המשקל של החיה הזו עצום (כארבעים אלף טון ברוטו, כמעט פי ארבע יותר ממשקלו של מגדל אייפל, אלא שכאן כמובן כל המסה מרוכזת בנפח קטן בהרבה). עכשיו תארו לעצמכם שבעת שמציבים את החיה במקומה יש לקחת בחשבון אפילו את מעיכת הקרקע תחת כובד משקלה, שהרי מיקום חלקי המערכת חייב להיות מדוייק עד כדי שבר של עובי שערת אדם...





יצאנו את ההאנגר ואנו בשעת אחר-צהריים מאוחרת. מערכת הגשם בשלבי התמוטטות ושכבות דקות של עננות אפורה וסמיכה מעטרות את השמיים, מאדירות ומייפות את רכס ההרים המיוער ממערב. חבל מאוד שלא צילמתי... ובכל זאת, הרי לכם תמונה של ההרים כפי שהם נראים מאתר הגלאי CMS בצילום שלקחתי לפני שנתיים. כפי שאתם רואים מזג האוויר אז היה יבש ובהיר...




אם חשבתם שפה מסתיים יומנו העמוס - טעיתם, ובגדול... מכאן נלקחנו חזרה לכיתות הלימוד. מיק מתכוון לבנות איתנו גלאי חלקיקים home-made המבוסס על סוג של תא בועות. אמנם בידי התלמידים כבר מצוי היה מידע מוקדם: עוד לפני הביקור הובטח להם שיוכלו לראות מיואונים מקרינה קוסמית "בעיניים" ובאמצעות תא בועות שיבנו במו-ידיהם. אלא שעתה, לאחר שראו כיצד נראה גלאי מיואונים בן-זמננו, קשה להם להאמין שזה בכלל יתכן...

מיק - כך מסתבר - הוא אמן ההוראה. לאט-לאט, בסבלנות אין-קץ ובשפה ברורה המסווה מבטא בריטי כבד הוא מנווט את הכיתה. תחילה הוא בונה את הרקע "התאורטי" תוך שהוא נותן לתלמידים להגיע למסקנות החשובות בעצמם, ואחר ניגש להסברים מעשיים הקשורים בבניית התא. מרתק להתבונן מהצד בשיעור המתפתח, הנה קטע קצר ובו מאיה נענית לאתגר שהציב בפניה מיק (יהיו עוד...):



הכיתה המשותפת (לנו ולאשדודים) מתחלקת לשלוש קבוצות מעורבות וכמעט כולם לוקחים חלק בעשייה. לא נאמר לתלמידים היכן להסתכל ומה בדיוק הם צריכים לחפש, את זה היה עליהם לגלות לבד. הבילוש אחר מסלולי המיואונים בתא צולח רק עבור קבוצה אחת. מיק מבקש הפוגה ומלבן את העניין. לאט לאט מבינים גם בשתי הקבוצות האחרות היכן ומה לחפש ובסופו של יום כולם מצליחים לצפות במחרוזות הזעירות המופיעות בהפתעה מוחלטת בתוך המיסט שבתא... המיואונים עוברים בערפל הקררר הנמצא על סף מעבר פאזה, יינון המולקולות מייצר את מעבר הפאזה ומחרוזות עדינות ביותר של בועות מופיעות להרף עין באופן אקראי בתא.












כבר ערב, איש איש לחדרו ולענייניו; תוך זמן לא רב ומבלי לתאם מראש מצאנו עצמנו (כמעט?) כולנו נפגשים לנישנושים בטרסה... השמיים מתבהרים, מזג האוויר החורפי במגמת השתפרות ברורה, ואני מבטיח חגיגית שאם לא נראה את המון-בלאן עד החשיכה ודאי נוכל לחזות בו מחר בבוקר; ובדיעבד, אכן כך קרה. על המשך קורותינו בביקורנו - ברשומה הבאה...


לחלק השלישי                                                          לחלק הראשון



תגובה 1:

  1. לאקוני או לא, אילו ביקורים מרגשים עד מאד
    זאב

    השבמחק