הצלב

פסגת הגראנד קומבין מצולמת ממונט-פורט (מקור: ויקיפדיה)

קלוז-אפ. הצילום לקוח מאתר Trekking in the Alps.

ה- 30 ביוני 1997, לב ליבו של המאסיף האדיר גראנד קומבין. עשר שעות קודם לכן יצאתי מהכפר הקטנטן פיוניי השוכן עמוק בתחתיתו של חריץ צר באלפים של וולאי. תום של פתאים גמורים וחסרי נסיון הוליכני לטפס מעלה ישר דרך יער הגשם האלפיני, שלא עשה עימי חסד. שמונה מאות מטרים אנכיים של מאבק בשרכים סבוכים ומתלולי אבן כמעט בלתי עבירים, ועוד שלוש מאות מטר של דרדרות ואבני קרח, והנה ניצב אני עתה מותש על סיפו של הקרחון האדיר קורבסייר, והשעה היא שעת ערב מאוחרת, אך מוארת.

Sápmi

אני לא צריך לספר לכם על החיבה המיוחדת שאני רוחש למרחבי הצפון. בערך עשרה טרקים ערכתי בסקנדינביה בחמש-עשרה השנים האחרונות ועוד לא אדע שובע; בכל פעם שכף רגלי דורכת על ההרים השוממים עטורי השלוגיות, בלכתי ביערות המחטניים שרצפתם שפעת גרגרי-יער, על גדות הנהרות הגועשים, בינות הנחלים והפלגים הזכים, או לאורך הפיורדים אפופי המסתורין - בכל פעם ופעם גודשת אותי שמחה מתחדשת ותחושה של רווחה ושל חופש משכר... 

שרשרת ארביס (chaîne des Aravis)

עם שנסתיימו הלימודים בביה"ס ב-CERN, שמנו פעמנו, רעייתי הילה ואני, לרכס הרי ארביס החוצה את האלפים של הרון. באמצע הדרך בין אנסי (Annecy) לשאמוני (Chamonix), נמתחת שרשרת הרי פרא, כרבולתם המשוננת קוראת תיגר על השמיים; משטחי אבן וסלע נראים כאילו פרצו באחת מתוך האדמה וקפאו-דום במהלך תנופתם אל על. שפע של יערות אשוחית מעטרים את בסיס הרכס, אחו ירוק מטפס מעלה מהם, והוא מתחלף בפסגות קירחות, תלולות, וסחופי-רוחות. הנה למשל, כך נראה הסכין של La Grande Balmaz בחלקו הצפוני של Col des Aravis, מעבר ההרים המבתר את הרכס בדיוק באמצעיתו:

הרי היוּרָה

רכס הרי היורה מפריד בין האלפים הצרפתיים והאוברלנד השוויצרי לבין השפלה רחבת-הידיים בצפון ומערב היבשת. הרכס בנוי "סוללות" מוארכות, מקבילות זו לזו, הנמתחות מדרום מערב לצפון מזרח. הפסגות הגבוהות ביותר של הרכס, כ-1700 מטרים מעל פני הים גבהן, סמוכות מאוד זו לזו וממוקמות מעל העמק הרחב של ג'נבה. משופע עד-מאוד, עטור יערות צפופים ומלאי חיוניות, פסגותיו העגלגלות מלוחכות עננים, מרגלותיו זרועים כפרים פסטורליים; כך קרץ לי הרכס מבעד לכל אשנב בכיתות הלימוד של CERN, מבעד לחדר דירתי שבמלון, ובשוטטי בכרמים שמבחוץ. ואני כמובן נעניתי :) 

מחוץ למתחם

CERN ממוקמת מצפון-מערב לג'נבה, מעט גבוה יותר מה-down town בואכה הגבול הצרפתי, ובשולי ה-country-sides שמחוץ למטרופולין. המתחם מגודר היטב, ודי בזה כדי לגונן עליו מהכרך המתפשט ולאפשר אווירת עבודה נוחה בפנים. בין העיר למתחם מפריד סוג של גן בוטני יפהפה (ואולי זו בכלל חווה חקלאית כלשהי) ובצמוד לו כרי מרעה של חוות סוסים וגם שדה חיטה. בפעם הראשונה שבאתי אל הקומפלקס הזה, בקיץ 2001 אם אינני טועה, הזכיר לי המקום את מחנה צריפין... מלון האורחים ממוקם בתוך המתחם וחיש מהר מצאתי פתח מילוט בדמותו של חור רחב בגדר המערבית, קרוב למלון. וכך, מידי יום במהלך שלושת או ארבעת הימים ששהיתי כאן, הייתי 'מתפלח' החוצה אל הכרמים הנפרשים עד האופק, משוטט מוקסם וללא מטרה בין הכפרים הפסטורליים המנקדים אותם בחינניות.

בארץ אורות הצפון

אם אהבתם את הסירטון על אורות הצפון בפרק "נטועה בשמיים" ודאי תפיקו הנאה מרובה מהסירטון היפהפה המצורף מטה, גם הוא צולם באזור טרומסו בצפון נורבגיה. צעיפי האור השמיימיים, השקיפות המדהימה של האוויר, השלווה הסטואית הנסוכה על הפיורדים הדוממים, הצבעים החדים הנקיים מרבב, קווי המתאר המושלמים, משטחי הלובן ושמי האינדיגו - כל אלו, כך נראה לי, אין להם מקבילה בקווי הרוחב הנמתחים יותר מכמה מאות קילומטרים דרומה לחוג הקוטב. הנה פרויקט הביכורים הנפלא של Ole C. Salomonsen:

In The Land Of The Northern Lights from Ole C. Salomonsen on Vimeo.

יארנה

השבוע הראשון של יוני (2010) על גדתו של אגם Dievssajavrri. מי שמוזיקה סאמית אותנטית פורטת על מיתרי ליבו ודאי יהנה מהקטע המקסים הזה. הלחן של מנדי סנגר, הביצוע של קתרינה רימפי. ההרכב נקרא Jarŋŋa והוא כבר כיכב כאן כמה פעמים. למי שתוהה למקור השם, יארנה הוא המקום הרחב ביותר בנהר.

Saltoluokta. במקום הקדמה.

ה-11 באוגוסט 2010, כחצי שעה לפני השקיעה. עשר בלילה לערך. המקום: סאלטו-לואוקטה. נקודת הסיום של מסע-בדד בן 14 יום ל- Lule-Sapmi, ארצם של בני הסאמי משבט לולה. הנהר לולה-אלב (Lule-alv) מתרחב לכדי שבעה קילומטרים של מים קפואים, דוממים. אור עז בוקע אוויר שקוף תחת שמי עופרת. המרחב ניצת זהב, שלווה סטואית נסוכה בכל, הלב נעתר. נבצר מהתצלום מעלה להעביר מה מכל אלו. אבל בל יטעה אתכם המראה: הארץ המקסימה הזו קשוחה בטירוף, פראית ונוקשה. עם זאת, ילידי המקום, בני הלולה-סאמי, אוהבים אותה אהבה ללא תנאי, והיא באה לידי ביטוי בתרבותם, בשפתם, בשירתם...