יום שלישי, 3 באפריל 2012

ירכתיי אמאוס, פאתי נחל יתלה.

פחות מחצי שעת נהיגה מהבית ביפו, שלושים וחמש דקות "מדלת לדלת". כברת-ארץ כמעט לא-ידועה-לא-נגועה למרות הקרבה המידית ל"גוש דאנס". עמק איילון מפריד בין המטרופולין הישראלי השוקק לפארק הלאומי "קנדה" השוכן על חורבות אמאוס המקראית. שדה מוקשים(!) מגודר מפריד בין הפארק לבין מתלולי הפרא של יתלה. מוגנת-לפי-שעה מנזקם של אלו שלא רואים דבר מעבר לקצה אפם, או מפני אלו שלא רואים אף אחד ממטר, נפרשת לה סביבה חופשית שנשתמר בה מה מהוד הקדומים של ארץ התנ"ך. התצלומים המשובצים מטה נלקחו בשתי תקופות שונות של השנה שחלפה: אמצע מאי שנה שעברה לאחר חורף שחון אבל אביב קריר וברוך גשמים, ואמצע מרץ השנה בתום חורף מבורך. הפסטורליה המשתקפת בתמונות איננה אידילית, ובכל זאת יש תקוה, ועל כך כמה מילים בהמשך...

פאתי יתלה, מבט מערבה.

פאתי יתלה, מבט דרומה.

שביל המבוא לואדי מגיח ממטעי השקד של בית חורון.

הקידות השעירות יוקדות בקרן שמש מאוחרת

ומכתימות את המדרון בצהוב ובכתום.

הפריחה באמצע מרץ היא רק ההתחלה... רובן עדיין אינן פורחות.

ובאמצע מאי - היערה. ניחוחות
מסוג חדש נישאים באוויר...

מבעד לענפי השקד

מבט מהמפנה הצפוני ביום סגריר של אמצע מרץ

ה"ברך". נחל החמישה נשפך לנחל יתלה.

הקניון הנאה שמעבר לברך

הקניון ובו נקיקים ששימשו נזירים מתבודדים. במאמץ (ובקרופ) הצלחתי
להסתיר את עבודות הרכבת המתבצעות ממש ממעל (ראו המשך)

מבט על המתלול הצפוני...

... אשר חלקו המערבי מתון יותר.

הצד המזרחי המרוחק בואך נטף, לשם מובילה הדרך
המטפסת מעלה (חסומה לרכבים ממונעים). מחלקה
התחתון צולמה התמונה הבאה...

...חיק הטבע בחודש מאי. מרחק עשרים דקות הליכה לנטף.

פנורמה על המתלול הצפוני

ומבט לעבר הואדי הנמתח מטה

הירוק של אמצע מרץ...

...מפנה מקום לירוק של ראשית הקיץ

שבוע לאחר גשמים חזקים המסלע עדיין מזיע והאדמה
ספוגה כהוגן. תענוג כשיש שפע של מים.

ירק פורץ מתוך הסלע

מבט מערבה מהפסגה הדרומית המתנשאת מעל ה"ברך"

ומבט מזרחה מאותה פסגה. 

עוד מהפסגה הדרומית

דמדומים ארץ-ישראלים...

שמיים ישראליים באחר-צהריים של מרץ

...ובאחר-צהריים של מאי

וגם זה ממאי שנה שעברה,
שהיה סגרירי וקריר במיוחד... 

מעבר לפסגה הצפונית (כ-500 מטר מעל פני הים), לא רחוק מנטף.

ראשית הקיץ על אותה פסגה... מאי 2011 

אותה עת, משטח אופקי מפתיע בעלייה מעלה.

פצע כעור פעור בהר מעבר לברך, מעל לקניון. הפצע יגליד, הגלד יתמיד. אבל על זאת יש להודות: בסופו של יום זהו הרע במיעוטו: כריית מנהרות ארוכות לצרכי תעבורה היא פשרת Win-Win בין צרכי הסביבה לצרכי האדם. פגיעה במידה מכאן ומכאן, רווחה ומחייה מכאן ומכאן. הפתרון שיושם בהצלחה כה רבה בנורבגיה (ראו דוגמא) ראוי לדעתי לשיחזור היכן שרק אפשר, קל וחומר בארצנו הקטנטנה הפגיעה כל כך... הנה שלוש תמונות המתעדות את ההתערבות הגסה, הנוגסת בבשר החי; קל להבין את עצמת התסכול ואת חסר האונים אצל אלו שהטבע יקר לליבם. אבל משתושלמנה העבודות אפשר יהיה לקוות לשובה של השלווה, והדממה תופר לרגע של כלום רק פעם בעשרים דקות, מרגע הגיח הרכבת מתוך קרביו של המתלול הדרומי ועד היבלעה מחדש בבטן האדמה מעברו השני של הואדי. 








אגב, גם חברת החשמל לא טומנת ידה בצלחת... 

ולסיום: שבעה קילומטרים מהמבדד של יתלה ועד תחום המושב העירוני הקרוב. למטה נפרש עמק איילון ובו הישוב בית חורון היושב על מוצא הנחל, היכן שהוא מתלכד עם נחל כפירה. התושבים כאן עוסקים בגידול בקר, חלק ממנו רועה בשטח, ולמרבה הצער אין מקפידים לבל יפגע המרעה בשמורה. יש גדרות אך הן לא מתוחזקות כראוי והבקר פולש לשטחים האמורים להיות שמורים, ופגיעתו מורגשת. מעברו השני של העמק נמצאת העיר מודיעין וישובי הלוויין שלה. עד לפני עשרים שנה היו אלו גבעות נידחות, עטורות מרבדים של כלניות, שוקקות עדרי צבאים. ובאופק, מעבר למודיעין ומעבר לגבעות משתרע גוש דאנס... שם ביתי.


ירכתיי אמאוס. על הגבעה ממול שדה מוקשים...
המבט דרומה, ההרים באופק משמאל - שער הגיא.

ומאותו מקום - המבט צפון-מערבה. מתוך האובך מבצבצים
גורדי השחקים של גוש דן. 

הפניית המבט צפונה יותר חושפת את מודיעין ורעות

מבט מערבה מהמתחם הצפוני: מבוא חורון ומודיעין באופק 





2 comments:

  1. אכן איזור יפהפה פצוע לצערי על ידי עבודות הרכבת.
    נקווה שלא יהיו פצעים נוספים...

    השבמחק
    תשובות
    1. לא מן הנמנע שתהינה עוד פציעות כאלו במעלה הדרך לירושלים, אבל אפשר להתנחם בעובדה שההרים עצמם ישארו בלתי נגועים ושתוואי הרכבת בתוך הגאיות קצר יחסית כך שההשחתה שם תהיה בעלת אופי מקומי.

      מחק