יום שישי, 23 בינואר 2015

על הציוד להליכה אשר באמתחתי - תובנות ועצות

I הקדמה.

בעבר פירסמתי פה רשימה על ציוד ההליכה המשמש אותי במסעותיי ובה שיבצתי גם כמה עצות צנועות מהנסיון שצברתי. מפה לשם זרמו עוד כמה וכמה מגה-מ"קים של מים בנהר הצדדי  Sjnjuvtjudisjahka (אל תנסו לקרוא את השם) הנשפך לנהר Vuojatadno (גם לא את זה), חלק מפרטי הציוד התבלו, פרטים אחרים הוחלפו, התעוררו גם כמה תובנות חדשות, ועתה אני מגיש רשימה משודרגת ומתעדכנת תדיר בת כמה חלקים.




תודה מיוחדת אני חייב למשתתפי פורום הציוד באגד הפורומים שביל ישראל ומסלולים ארוכים בעולם אשר חלקו עימי את נסיונם וידעם והאירו עיניי. ביניהם תוכלו למצוא מקצוענים לעילא ולעילא, מאלו הגומעים ארבעת-אלפים קילומטרים בשבעים יום של צעידה רצופה, וגם צועדים צנועים יותר מסוגי המסתפקים בשלוש-מאות קילומטרים בחמישה-עשר יום...

כמובן שלכל אחד ואחד מאיתנו יש מוטבציות משלו, דגשים משלו, תפיסות משלו, יעדים משלו, וכך הלאה אבל בלי ספק יש לא מעט מכנים משותפים לצועדים בדד ובסך, ואם לשפוט לפי הפעילות התוססת בפורום הציוד, הרי שההתעסקות עם עולם הציוד היעודי הוא אחד מהם (אם כי, בוודאי לא ראש וראשון...).

בניגוד לסברה רווחת, רבים מבין היוצאים למסעות הליכה עושים זאת בגפם. אני נמנה על אלו האוהבים לצעוד בדד, לעיתים קרובות באזורים ללא דרכים כבושות וללא שבילים. מובן מאליו, במידה זו או אחרת הבחירות שערכתי משקפות את הצרכים העולים מסוג כזה של הייק. ובכן, על מה נתתי דגשים בבחירותיי? על:
  1. מניעת כניסה למצב של היפותרמיה במהלך ההליכה;
  2. סיפוק מחסה חם ומוגן באופן יחסי ללילה;
  3. הפחתת הסיכון לפציעות בהליכה על שטח מורכב דוגמת קרח, שלג, בולדרים...
  4. הקניית יכולת חציית נהרות בסיכון מופחת;
  5. תנועה קלילה ואתלטית; 
  6. התנהלות נוחה באופן כללי.
מנסיוני האישי, את המושג 'נוחות גופנית' המוכר מחיי היום-יום רצוי להניח בצד למשך תקופת המסע. הנוחות תינתן לכם במשורה; תרצו או לא תרצו, יש לכם הזדמנות פז לפתח עמידות וחוסן פנימי. קור, רטיבות, רוחות-סער, סכנות מוחשיות, אי-ודאות - כל אלו הם לחם חוקו היומי של ההלך, והם תובעים עירנות תמידית. הפחתת הקשיים משפרת את השרידות ותורמת להצלחת המסע, ובשל כך לבחירה נכונה של הציוד חשיבות מרובה. 

בנוסף לששת הדגשים מלמעלה הקשורים בהלך, ראוי לתת את הדעת גם על שלוש הנקודות הללו הקשורות בציוד עצמו: 
  1. תיחזוק קל של הציוד במהלך המסע;
  2. עמידות הציוד מול תלאות הדרך;
  3. משימתיות מרובה במידת האפשר.
הלך מנוסה יודע שלא טריוויאלי לתת מענה לכל הצרכים בעת ובעונה אחת, לעיתים צורך אחד יסתור את השני. יחד עם זאת, ברוב המקרים קיימים פתרונות טכנולוגיים הנותנים לכל הפחות מענה חלקי; אלא שפיתוחים טכנולוגיים עולים לא מעט כסף. עניות דעתי בסוגייה: שווה להשקיע, לאט ובעקביות. זו לו אבן ריחיים על הצוואר, אלא חובה ראוייה וסיפוק קטן בצידה... בסופו של דבר ההשקעה הזו מחזירה עצמה בגדול בהליכות ובמסעות.

את רשימת הציוד המשמש אותי (וגם את זה אותו אני מתעתד לרכוש), ואת עיקרי היתרונות והחסרונות של כל פריט, אחלק לחמישה נושאים לפי הסדר הבא, ולכל נושא אקדיש פרק קצר:

  • פריטי לבוש,
  • ציוד לינה,
  • ציוד להליכה,
  • מחנאות,
  • ציוד (כמעט) מיותר.

עם שתקראו את הרשימות אתם עשויים לתמוה כיצד יכולתי להחסיר פריט כזה או אחר... ובכן, יש פה כמובן גם שאלה של העדפות אישיות. לדוגמא: איני נוהג לחמם מזון במהלך מסעותיי. לכן לא תמצאו ברשימותיי גזייה או פינג'אן... לעומתי, יש צועדים שיהיו מוכנים לוותר על מסע אם לא יתאפשר להם להתחיל כל בוקר בו עם תה מתוק... אני בהחלט יכול להבין זאת, אולי בעתיד גם אני אאמץ גישה פחות ספרטנית.

לאחרונה מתחזקת מגמת ההצטיידות בציוד Ultra-light, היינו פרטי ציוד במשקלים מגוכחים. הייקרים מקצוענים הדוגלים בשיטה הזו - והם רבים וטובים - מצטיידים בציוד הכי קל (אך איכותי) שאפשר למצוא בשוק כדי להפחית כמה שיותר מהמשקל אותו הם סוחבים על גבם. בתנאים אלו מתאפשר להם לגמוע אפילו שישים קילומטרים ביום, יום אחרי יום למשך חודשיים-שלושה!

אני שייך לאסכולת ה- Optimum-light... אני צועד לאט ובזהירות ונדיר שאני גומע יותר מעשרים וחמישה קילומטרים ביממה כשכל ציודי על גבי. בתנאים האלו אני יכול להרשות לעצמי קצת יותר משקל על הגב. ציוד קל בהחלט כן, אבל לא על חשבון הנוחות המינימלית והשרידות. כך למשל, לא אוכל לשרוד לילה של בליזארדז עם טארפ-טנט, לא אוכל לשמור על חום גוף בשינה עם קווילט, ולא אוכל להמנע מאי-נוחות בגב עם תרמיל גוסאמר; אך כאמור, אשתדל שהציוד ההכרחי עבורי יהיה קל ככל שזה מתאפשר.


II פרטי לבוש:

ראשית, כמה מילות מפתח:
  • שכבתיות: שיטת לבוש של שכבה על גבי שכבה לכל פעילות ולכל מזג אוויר; החל מביגוד קצר וקל לימים חמים שטופי שמש וכלה בארבע שכבות זו על גבי זו לימי קור וסער. חם, אתה מקלף מעליך שכבה, קר אתה מוסיף. שכבתיות מאפשרת ורסטיליות והתאמה מירבית לתנאי מזג האוויר, לתנאי השטח, לאופי הצעידה. 
  • נידוף: הכרחי לצורך היפטרות מהירה של הביגוד מהזיעה שנספגה בו. ביגוד שספג זיעה הוא כבד, מבודד תרמי גרוע, ומגביל את התנועתיות. נידוף מהיר מבטיח הולכה יעילה של הזיעה מהגוף לאוויר החופשי.
  • אוורור: מאפשר את נידוף הזיעה אל מעבר לשכבות הביגוד, מאפשר לגוף "נשימה" דרך פרטי הלבוש גם כשמדובר בשכבות רבות. האוורור טוב לנידוף אבל עלול לבוא על חשבון בידוד תרמי.
  • גמישות: ההיפך מסירבול... ביגוד גמיש הוא ביגוד המאפשר תנועה קלילה ונוחה יחסית, גם בשטח מורכב. הגמישות חיונית ביותר בשטח טכני, בהליכה המשלבת טיפוס. מה פירוש גמיש? שאינו מגביל תנועה, בעיקר באיזורי המפרקים. 
  • משקל נמוך: אין מה להכביר במילים. עד כמה שזה מתאפשר, משקל נמוך הכרחי לאיכות החיים בצעידה ליציבות ולבריאות הגוף. משקל נמוך עלול לבוא על חשבון תכונות חשובות אחרות כמו עמידות, שרידות וכיו"ב ויש למצוא את שביל הזהב.

הערה בטרם נמשיך: חלק מתמונות המוצגות ברשומה זו לקוחות מאתרי היצרן או אתרי מכירות של המוצרים והזכויות בן שמורות לבעליהם. חלק אחר של התמונות צולם על ידי ואז אציין זאת במפורש.

שכבת בסיס:

  • גופיות תרמיות מנדפות של Craft: חברה זו מתמחה בציוד עבור רוכבי האופניים והאצנים דווקא. הגופיות מתלבשות הדוק על הגוף ומהוות מעין שכבת עור מלאכותית. הן אוצרות חום אך בה בעת קלות-משקל באופן יוצא דופן, (107 גרם, דגם חורפי קל, 146 גרם דגם חורפי כבד), וכמובן מנדפות מאוד. מבחינה טכנולוגית הן טופ אוף דה טופ. אני מעריך שזמן הייבוש של גופיות אלו קטן בסדר גודל מזה של כותנה.  ומה בצד השלילי? 1) לתחושת המגע הצמוד צריך להתרגל. 2) סבך קוצני עושה בבד ובתפרים שמות. 3) והמחיר כמובן... המחיר... 

בתמונה למעלה משמאל: גרסא קצרת שרוול. למטה: גירסאות חורפיות עם מיני-צווארון, זו השמאלית חמה (אך גם מעט כבדה) מהימנית.


  • גופיות מנדפות של Arcteryx מדגם Rho LTW: שכבת בסיס של ארקטריקס עשוייה מצמר מרינו (95%). גם גופיות אלו צמודות לגוף, הן יותר יותר סטרציות מהגופיות של Craft, הן שוקלות הרבה יותר (280 גרם) ומיועדות למזג אוויר קר במיוחד. טרם נבחנו בתנאי אמת, אך המועד קרב.




  • תחתון Exofficio; קל מנדף ונוח, מתייבש במהירות הבזק. עמידות מרשימה. משקל: 70 גרם. החברה המייצרת אותו מתרברבת בכך שחובש התחתונים לא יזדקק ליותר מזוג אחד לאורך המסע, לכל היותר שניים. ואני אומר: לכל הפחות שניים, אפשר שלושה.

  • מכנס תרמי סאב-זירו פקטור 1: זהו טייץ צמוד, מחמם טוב כשכבה ראשונה, גמיש מאוד ועמיד, מנדף באופן סביר, לא מעיק במאמץ בעת טיפוס. משקל: 156 גרם. יתכן שהפריט הבא מסוג זה שארכוש יהיה מתוצרת Craft החביבה עלי, זאת בהנחה שמשקלו לא יעלה על זה של הסאב-זירו. לחברה הזו יש דגם עבה יותר (מכונה פקטור 2), לדעתי הדגם העבה עשוי להעיק בהליכה מאומצת. 


שכבה שנייה:

  • מיקרופליסים: המיקרופליס הוא ביגוד קל מאוורר ונוח יחסית. אני מעדיף תמיד צווארון גולף הניתן לפתיחה עד החזה באמצעות רוכסן; צווארון כזה תורם מאוד לאטימות במזג אוויר סוער. בצד החסרונות: מיקופליסים מתבלים מהר ונידופם חלש. כשהבגד מתרטב מזיעה בצידו הפנימי, הצד החיצוני נשאר יבש. היפוך צד יותירכם יבשים, והצד החיצוני הרטוב יתייבש במהרה. המיקרופליס אמנם מחמם פחות טוב מפליס, אך קל יותר, גמיש יותר ונוח יותר ללבישה. ברשותי מיקרופליסים של שני מותגים : Mountain hardwear ושל Arxteryx (המוצרים הללו של ארקטריקס הם state of the art). האחרון איכותי יותר ויעודי להייקינג ספורטיבי, אך (מן הסתם) גם יקר יותר. משקל: 230 גרם.
    Mountain hardwear

Arcteryx

  • חולצת כפתוריםחולצת שרוול ארוך של TNF (כלומר The North Face) קלילה, נעימה לגוף, מאווררת, תופסת נפח קטן בתיק. החולצה מיועדת לזמנים שבין המסעות, כשאתם צריכים לבוא במגע עם בני אנוש ולא מעוניינים לעשות זאת בביגוד שלא החלפתם מי-יודע-כמה-זמן... מרגיש כמו כותנה אבל אין לי מושג אם החולצה באמת מכותנה. משקל: 240 גרם.


  • מכנסי הליכה סופטשל של TNF מהסדרה (Summit series). פתרון טוב מאוד שצץ במקרה לאחר שנים של התלבטות. מכנסיים נוחות, גמישות, אלסטיות, צמודות יחסית בחלקן העליון, מתרחבות למטה ומחפות על הנעליים כראוי וכרצוי. המכנסיים עמידות באופן מפתיע לחבלות (אך לא לשפשוף), הן מרווחות, נושמות, והידרופוביות (דוחות מים). בצד החסרונות: יקרות מאוד, לא כל כך קלות (משקל: 430 גרם), ומרעישות כשהן מתחככות זו בזו בזמן הליכה; עוד דבר אחד: היה טוב לו הבד באיזור הברכיים היה מיועד לחיכוך עם סלעים.
בעבר הייתי לובש מכנסי מונסון מכותנה. מכנסיים אלו נוחות מאוד ביום-יום, ואף בקילומטרים הראשונים של המסע... מהרגע שהצעידה הופכת להיות קצת יותר תובענית הנוחות דועכת והמכנס מגביל את התנועה. יחד עם זאת, הן נותנות הגנה טובה יותר מהסופטשל נגד צמחיה קוצנית וחיכוך עם סלעים. 
עידכון אפריל 2015: רכשתי עוד שני מכנסי סופטשל חמות של TNF והן מיועדות לתת מענה טוב יותר למזג אוויר קר. האחד מהסוג APEX והשני Summit. דגמים אלו עמידים יותר גם בכל מה שקשור בטיפוס סלעים ובמגע עם שיחים. הבד הפנימי נעים למגע עם העור, ובאופן כללי המכנסיים התגלו כנוחות להליכה אתגרית ברמות-על... הן סטרצ'יות, הן מתלבשות יפה ובעיקשות על הנעל ואוטמות לחלוטין חדירה פנימה של מריעין-בישין. על צד החסרונות: אין רוכסן צידי (בעצם, לא בהכרח חיסרון), ומשקל רב יותר (524 גרם).

שכבה שלישית:
  • מעיל Arcteryx Atom SV: ממולא בסיבים סינטטים. משקלו 475 גרם; אמנם מאה וחמישים עד מאתיים גרם יותר ממעילי פוך מקבילים חדשניים, אבל ערך לגמרי לא רע לסיבים סינטטים. הארקטריקס עמיד לפגעי מזג האוויר, טוב לשימוש גם בתנאי קילוח קל (drizzle), המבנה הארגונומי שלו יותר אתלטי והוא מיועד לא רק לזמן מנוחה אלא ובעיקר לחימום בעת פעילות גופנית דוגמת הליכה מאומצת; פועל יוצא של היעוד הזה הוא שכבה פנימית מנדפת בבתי השחי. מנסיוני המעיל מספק בידוד תרמי קל גם כשהוא רטוב. הכובע והסגירה ההרמטית בצוואר חיוניים מעין כמוהם במזג אוויר קשוח. במפתיע, הבטנה הפנימית נשחקת באיזור חגורת המתניים של התרמיל. לסיכום: מעיל מעולה לזמני פעילות אך לטעמי לא מספיק מחמם אם אתה במנוחה בטמפרטורות הקרובות לנקודת הקיפאון. 
  • מעיל פוך דק וקל משקל מתחת למעיל ארקטריקס, למצבים של קור קיצוני. בחרתי באזטק גם משום שהיה זמין וגם משום שהוא מאוד זול. כמובן שלא מדובר במוצר קוטל קנים; יש בנמצא מעילים מחממים בהרבה שהם גם קלים יותר. לא רחוק היום בו אניח ידי על אחד מאלו.
  • מכנסי פוך: רכשתי בהנחה קטנה מכנסי פוך תוצרת BASK. אלו כמובן לא מכנסי הליכה אלא מכנסיים לסוף היום בתנאי מזג אוויר מקפיאים. במובן זה, עושים עבודה מצויינת. אם סיימתם את היום רטובים וקפואים, הפריט הזה יחזיר אתכם לתלם. החסרון עיקרי הוא המשקל: 500 גרם. אני משוכנע שיש אלטרנטיבית קלות יותר ואולי גם נושמות יותר ועמידות יותר, אבל בשלב זה איני שוקל החלפה מפאת המחירים המוגזמים וגם בשל העובדה שאני לא מוצא את הפריט הזה הכרחי למסעות קונבנציונאליים. מעריך שאקח אותו למסע רק אם המשקל הכולל של התרמיל לא יעלה על תריסר קילוגרם.
  • כפפות Black Diamond mid weight (התמונה הימנית). אלו הן כפפות נוחות, קלות, גמישות, ומתיישבות יפה על היד. לא בנקל נרטבות ונושמות יפה; נותנות מעט הגנה מפני קור גם כשהן רטובות וגם כשמצטבר עליהן כפור. שני החסרונות העיקריים: לא מחממות מספיק במזג אוויר קר באמת, ולא אטומות למים. משקל זוג: 50 גרם.


      להליכות המשלבות טיפוס קל אני לוקח עימי גם כפפות עזר יעודיות מסוג בלק דיאמונד קראג חצי אצבע (התמונה השמאלית). כף היד בכפפות אלו עשוייה יריעת זמש מחוספסת והיא מפחיתה את הסיכוי לפציעה בכפות הידיים כאשר משטח הסלע משונן מאוד. הכפפות גם מקלות על האחיזה כאשר הסלע קר או חם במיוחד. למה חצי אצבע? משום ששום דבר לא יכול להחליף את הגמישות והאחיזה של קצות האצבעות. 


שכבה חיצונית נגד גשם:

ביגוד פרובלמטי. כמעט כל יריעה שניסיתי בעבר התבררה כלא נושמת, זאת למרות המחירים המופקעים עבור ממברנות המתיימרות לאפשר דיפוזיה של גז ולמנוע מעבר של נוזל; לא זו בלבד שהן לא נושמות, לעיתים הן גם דולפות (ולא דרך התפרים) ובתום זמן לא רב גם מתפוררות. הליכה בביגוד לא נושם היא קטסטרופה, וכשהביגוד מתרטב הוא הופך כבד ומסורבל. ובכל זאת, לאחרונה נמצא פתרון...

  • מכנס גשם: מכנסי גורטקס של TNF מהסדרה summit series. משקל: 518 גרם (ללא הכתפיות הנשלפות בהן לדעתי אין כל צורך). סוף-כל-סוף מכנס שלא כולא את הזיעה, שלא נספג מים, שלא דולף בגשמי זעף. נוח מאוד לחבישה ולהליכה, מאפשר גמישות בתנועה, לא מסורבל. חגורה נוחה במתניים, רוכסנים לכל אורך צידי המכנס, "מגני בוץ" בתחתיתם הפנימית, כיסים שימושיים (ראו התמונה משמאל). בצד החסרונות: מכנסיים כבדות יחסית, קצת מרעישות בהליכה, מאוד יקרות. חכו למבצעים...
  • מעיל גשם מיריעת גורטקס של TNF, טרם נוסה בתנאי אמת. רכשתי אותו בהנחה עצומה ובאנחת רווחה, אין מצב שהייתי מוציא כאלפיים ש"ח על מוצר כזה. הוא לא קל, הוא לא מאוד גמיש, אבל אני מאמין שהוא נושם באמת ואם אכן כך אז זה מחפה על שאר המגרעות. ראו הדיון המצויין בנושא זה כאן.                                                


  • גרבים אטומות נושמות תוצרת DexShell, ראו אתר החברה כאן. מקווה שקונספט הזה ייתר לחלוטין את הצורך בנעליים אטומות המגבילות את הנשימה של כף הרגל. גרביים אלו מתלבשות על גרביים רגילות, הן אמורות להיות אטומות למים אך מנדפות זיעה, בדומה לממברנת הגורטקס. משקל זוג: 95 גרם. עד כה הלכתי אתם פעם אחת בגשם שוטף והתוצאה היתה טובה מאוד, אבל טרם העמדתי אותן במבחן אמיתי (סקנדינביה למשל...). עידכונים יבואו.

III ציוד לינה.

שינה בריאה היא אמנם עונג בפני עצמו אבל במהלך מסע היא גם חיונית לעזוז ורעננות ביום המחרת (אם כי בהליכה בחיק הטבע גם כשהשינה טיפה מסוייטת יום המחרת הוא בד"כ דף חדש). ארבעת התנאים לשינה בריאה ועמוקה בשומקום הם חום, יובש, אוויר צלול, ונוחות. אלא שלהשיג את ארבעת התנאים הללו גם יחד לא תמיד קל ושמא, תמיד לא קל. חום ונוחות מתקבלים משק שינה מתאים ומזרן ראוי, הגנה מפגעי מזג אוויר יספק אוהל חזק ומאוורר. הצורך להפחית משקלים מוביל לשימוש בטכנולוגיות יעודיות, והמחיר בהתאם.

אוהל:

אלטפלקס של חברת Zpacks. קשה להאמין שהדבר הזה הוא אוהל היות והוא שוקל כמו חתיכת קרטון ומרגיש כמו חתיכת עיתון... 507 גרם לא כולל יתדות, שגם הן עשויות להתעופף ברוח אם רק יניחו להן. רכישה מעניינת שטרם זכתה לטבילת אש, אדווח על היתרונות והחסרונות בבוא העת. אני חייב להודות שאי אפשר היה לעמוד כאן בפיתוי (העדר) המשקל והאיכות ההייטקית לכשנכרתה ההזדמנות לרכישה... תודה לאמנון לנגי, בא בזמן. 




שק שינה:

בעבר היו לי שקי שינה של TNF. זה לא זה מהטעמים הבאים: 1) השק"שים לא חיממו כמצופה; 2) לא מספיק מנדפים ולכן צוברים לחות מבפנים; 3) מגע לא נעים עם הבטנה; 4) כבדים יחסית. לפני כמה שנים (שש?) רכשתי שק שינה של מרמוט ויצאתי עימו למסע בצפון הרחוק. השיפור היה ניכר, ועם זאת עדיין יש בו לא מעט חסרונות. לפני שלוש שנים רכשתי ווסטרן מאונטינירינג עימו יצאתי לעוד מסע סקנדינבי. השק"ש הזה הוא באמת ליגה אחרת.

  • שק שינה אא': Versalite 10 Western Mountaineeringעל הנייר זהו אולי שק השינה שלוש עונות הכי טוב שיש. מחמם באופן יוצא מגדר הרגיל, הפיתרון האולטימטיבי ל-cold sleeper כמוני. נושם ומנדף לחויות ביעילות. שוקל 905 גרם בלבד, קל לדחיסה ותופח בנקל מייד לאחר הפריסה. נפח המעטפת אינו קורס גם לאחר זמן רב. המגע עם הגוף נעים מאוד, מנגנון מיוחד מונע מהריצ'רץ' להיתפס בבד, בנוי לתלפיות מבחינה ארגונומית; מרווח למדי למרות המימדים הקטנים יחסית, ובפרט מרווח באיזור כפות הרגליים. טבעת מבודדת תרמית רכה ובלתי מורגשת עוטפת את איזור הצוואר. המעטפת החיצונית דוחה רטיבות ביעילות רבה: כך, גם אם השק"ש נרטב בחלקו החיצוני, עדיין נשאר יבש לגמרי בחלקו הפנימי עם בידוד תרמי מעורר השתהות. למפרט מלא ראו כאן.
חסרונות? לא מתאים למזג אוויר לא קר, לא מתאים לתרמופובים... כמעט בלתי אפשר לישון בשק השינה הזה במקומות אטומים דוגמת בקתה דחוסה לעייפה בצועדים חורפים. ה-versalite אוהב מרחבים מאווררים... ועוד דבר אישי: השק"ש ממולא פוך איכותי ולי יש בעיה עקרונית עם פוך מפאת סוגיית ההתעללות בבע"ח.
מתייבש לאורן של קרני שמש ראשונות. צילמתי בנגב.


  • בעתיד: קולד-סליפר כמוני זקוק לשק שינה חם גם בקיץ. לצורך זה מתכנן לרכוש בעתיד הרחוק שק שינה באיכויות אלו. משקלו של שק שינה כזה לא צריך לעלות על חצי ק"ג וקצת. אולי משהו כזה? נראה. 
  • שק שינה א'Marmot Trestles 15F/-9Cזהו שק"ש מרווח ולכן מספק חלל נוח לישון בו ברווחה. ארוך, רחב למדי באיזור הכתפיים, וסגור די הצורך באיזור הראש (ראו תמונה). להבדיל מ-TNF שהיו ברשותי קודם לכן, המרמוט מנדף באופן משביע רצון ומגעו לעור נעים יחסית. הוא גם מחמם באופן סביר כשקר, אך לא יותר מזה. לכן לא אקחנו למזג אוויר קר מאוד (נגב בחורף, סקנדינביה בקיץ). למיטב נסיוני השק"ש הזה שומר על המבנה התפוח שלו ואינו קורס לאחר הדחיסה היומית. חסרונות? ראש וראשון לחסרון: השק"ש הזה כבד: 1920 גרם. זהו ק"ג אחד לפחות יותר מידי. 



שמיכה אולטרא-לייט:

אני יודע שקשה להאמין אבל יש חיה כזו. היא כל כך קלה שכשאתה ישן בה נדמה לך שאין מעליך דבר... מצד שני היא כל כך מחממת... מיועדת למסעות הנערכים בתנאי קור קיצוניים: דוחפים אותה לשק השינה (יש המון מקום גם יחד איתה) ואין שום סיכוי שבעולם שיהיה לך קר גם אם מסביב יהום הסער, רוחות קפואות ינשבוך ומשקעי קרח יסוככוך. לחליפין, אפשר גם לרפד בה את רצפת האוהל. יצרן: ווסטרן מאונטנירינג (איך לא?). מילוי: פוך אווזים 800 fill שנאסף ביד; מעטפת חזקה מאוד ובלתי קריעה; משקל: 708 גרם.



מזרן לשינה:

אני מעדיף לחלוטין וללא עוררין מזרן אוויר על פני חומרים מוקצפים למרות שעל כך אשלם במחיר של תוספת משקל. חומרים מוקצפים אינם עבים מספיק (ואם הם עבים, לא ניתן לגלגלם לגודל קומפקטי), הם קורסים לאחר כמה שימושים, לא נותנים מענה לחצץ חד, לא נותנים מענה הולם לקרקע לא מפולסת. זהו פתרון של העבר הרחוק אשר לטעמי אבד עליו הכלח.

  • עד המסע האחרון השתמשתי ב- EXPED sim light 3.8. חברת EXPED מתמחה במזרנים מתנפחים עמידים ומתוחכמים שהם גם אולטרלייט. עוביו של המזרן הוא 3.8 ס"מ ומשקלו 710 גרם. הבידוד בהחלט טוב, גם בהיבט התרמי וגם בהיבט המכני. למזרון שני שסתומי נשיפה ופליטה יעודיים חד-כווניים, מה שהופך את הניפוח ואת ריקון האוויר לקלים במיוחד. בצד החסרונות: 1) המזרון פשוט צר (53 ס"מ). 2) כדי להשיג בידוד תרמי ומכני מקסימליים יש לנפחו עד תום. אזי הוא מתקשח ובמצב זה לא כל כך נוח לשינה. 3) המזרון בא ללא משאבת ניפוח מה שמחייב לנשוף אוויר ריאות לתוכו. התוצאה: לחות הריאות מצטברת בפנים והורסת באיטיות אך בעקביות כל חלקה טובה בו... 4) יש פנצ'ר? הלך המזרון, אלא אם טרחתם לקחת אתכם ערכת תיקון (כן, אני טורח). על החסרון האחרון אין להתגבר במסגרת קונספציית המזרונים המתנפחים הקלים...
מה קרה לאחרונה? רכשתי את ה- 
  • EXPED SYNMAT UL 7 MW: מזרון זה מתאפיין בנתונים מרשימים למדי: אורכו אמנם כמו זה של ה-sim light 3.8 דלעיל (183 ס"מ ועבורי זה מספיק), אך רוחבו הוא 66 ס"מ, היינו ב-13 ס"מ יותר רחב. עוביו של המזרן הוא 7.1 ס"מ (!), ומשקלו המדוד 555 גרם בלבד. טמפרטורת הקרקע המינימלית המוצהרת לבידוד יעיל היא מינוס ארבע מעלות. לסינמאט מבנה גלי (ראו תמונה), מה שהופך אותו פחות נוקשה ונוח מאוד לרביצה. ולבסוף, המזרון מגיע עם שק אריזה קטנטן וקומפקטי במשקל 12 גרם. הנה:


גם כאן ישנם שסתומים נפרדים לנשיפה ופליטה, אלא שבניגוד לסימלייט, הסינמאט מגיע עם מעין "משאבה" במשקל 60 גרם. זהו שק אטום הניתן לפתיחה וסגירה בחלקו העליון עם שסתום הקבוע בחלקו התחתון, והוא מתחבר לשסתום של המזרן. נפח השק 42 ליטרים וכמה מילויים שלו מספיקים לניפוח מלא. אין צורך איפה לנשוף כדי למלא את המזרן ופנימו צפוי להישאר יבש, לא משנה כמה פעמים השתמשתם בו. ולבסוף, כשם שהמזרן מתנפח בקלות כך גם מתרוקן בקלות מבלי שיהיה צורך לקפלו בהידוק לשם כך.

המשקל הכולל של המזרן המפוח ושק האריזה הוא 627 גרם. על הנייר נראה המוצר הזה נפלא ומבטיח, ומנסיון של כמה לילות - כך גם בשטח. אבל אין טוב בלי רע: האוויר דולף החוצה באטיות. זה לא מאוד מורגש על פני לילה שלם ולכן לא באמת מהווה בעיה. אבל האם הבעיה צפוייה להחמיר עם הזמן? אדווח בהמשך. ולבסוף, המשקל הכולל של כל ציוד הלינה (שק"ש + מזרן + ציוד נלווה) הוא 1532 גרם.


IV בהליכה.

תרמילים...

תרמיל גב להליכות קצרות (עד יום): Arcterix alpha. חדש לגמרי, state of the art המיועד במקור לאלפיניסטים, 30 ליטרים נפחו. עיצוב גלילי מינימליסטי, קל-משקל (575 גרם), יושב על הגב כאילו נברא יחד איתו. נוח מאוד בהליכה בכל תנאי השטח. יריעה עמידה מאוד, אטומה למים נוחה לשימוש ונעימה למגע; ועם זאת, קשיחה-קמעה. החלק הצמוד לגב קצת יותר מוקשה אבל מספיק אלסטי כדי לקבל בדיוק את צורת הגב. התפרים מולחמים, הפנימית הבהירה מקלה על התמצאות. רצועות הכתפיים נוחות ומעודנות, רצועת הבטן מינימלסטית אך מעולה; עוד רצועת מתיחה דקה מלמעלה, וזהו. לקיר האחורי המצוייד בכיס הסגור ברוכסן אטום צמודה מערכת לתליית גרזנים. נקודה חשובה נוספת: התרמיל משמש גם כבולם זעזועים יעיל בנפילה לאחור.


תרמיל גב לטרקים קצרים: (לכל היותר יומיים שלושה): פה אני לגמריי לא סגור על הקונספט ונמצא רק בשלב הגישוש... אולי הארקטריקס אלפא 45 ליטר? לא יודע, ייקח קצת זמן עד שאתאפס על רעיון, Stay tuned.

תרמיל גב למסעות של שלושה ימים ומעלה: הרכבתי לעצמי תרמיל לפי מידותיי וצרכיי: מנשא פלסטי קשוח ועליו שק-קיטבג אטום של Sea-To-Summit. מערכת כתפיות, מתניה "תפורות לפי מידה", רשת גב מהודקת. נפח: 65 ליטרים. משקל כולל: 2160 גרם. 

קיטבג אטום 65 ליטרים של STS
מהם יתרונותיו? נוח לגב וליציבה באופן יוצא דופן, מעין גיבוי חיצוני לשלד הטבעי. מאפשר גמישות תנועתית רבה. רשת קומפקטית מתוחה תומכת בקשת הגב ומבטיחה תמיכה אורתופדית עם איוורור מקסימלי. רך בכתפיות ומותאם לחלוקת לחץ. מתנייה רחבה, נוחה ותומכת. השק עמיד מאוד בפני חבלות, מתאים לכל מזג אוויר, אטום לחלוטין לגשם וישאר יבש גם לאחר טבילה רצינית בנהר. יכול אפילו לשמש אבוב לחציית נהר.

על צד החסרונות:

  1. משקלו הכולל של התרמיל גדול מידי לטעמי. לו היה המנשא עשוי סיבי פחמן היה מתקבל שילוב מעולה של חוזק ומשקל, אך למרבה הצער לא מייצרים מנשאים כאלו.
  2. אין ארגון פנימי בתוך השק (אבל מי צריך?).
  3. החסרון הגדול ביותר לטעמי: מסגרת נוקשה פחות נוחה במעברים צרים ופתלתלים או בטיפוס תובעני. לפעמים זה משמעותי!

הערות נוספות: סיפוק אמיתי להרכיב דבר כזה לעצמך. הכתפיות וחגורת האגן (מתנייה) נלקחו מתרמיל crossbow עתיק של Lowe, נתפרו מחדש והותאמו למסגרת החיצונית. מערכת רצועות אוחזת ומותחת רשת התומכת בגב. מקורה של המסגרת הפלסטית החיצונית בתרמיל תוצרת קולמן בן שלושים וחמש שנה (!). כאמור, הייתי מחליף אותה במסגרת עשוייה סיבי פחמן אם רק היה אפשר; משקל המנשא לבדו כולל הכתפיות וחגורת האגן: 1510 גרם; זה לא מעט ועם חומרים מתקדמים אפשר היה להפחיתו כדי מחצית. אל המנשא מחובר קיטבק אטום וקשוח של see-to-summit באמצעות רצועת רוחב ורצועת אורך יעודיות, רחבות וחזקות (ראו הצילומים שצירפתי למטה). במצב זה הקיטבק אחוז היטב למנשא גם בזוויות לא שגרתיות, גם בתנועות חדות ופתאומיות. רצועת רוחב נוספת לגיבוי - ברזרווה.

מערכת הגב והכתפיות

הצד הצמוד לגב

מכלול המנשא. שתי רצועות כתומות מותחות את הרשת בגב
ושתיים נוספות אוחזות את רצועות המתניים.

עוד "מבט על"

וכך זה נראה עם הקיטבג המלא בציוד. אחיזת השתי-וערב חזקה
מאוד, הקיטבג צמוד בחזקה למנשא והתרמיל כמקשה אחת.

מבט צד. הרצועה הצידית האוחזת מקורה בחגורת המתניים של תרמיל
crossbow ישן. הרצועה האורכית מיועדת במקור להדק מזוודות.
המשקל הכולל של כל המערכת כולה: 2160 גרם.

התרמיל הפתוח בארוחת הצהריים


עוד מבט על הכתפיות והגב. 

מוטות הליכה:

כך הם מתקפלים
לא מזמן רכשתי צמד מוטות בלק דיימונד אולטרא דיסטאנס, זאת לאחר שמוט הקומפרדל המצוין ששימש אותי בעבר נשבר. מאפיניהם הבולטים הם: דקיקים, חזקים, ובעלי משקל מגוחך (כ-270 גרם לזוג), מתקפלים לשלוש חתיכות ונארזים בקלות בכל תרמיל. מנגנות הקיפול והמתיחה פשוט גאוני... בצד החסרונות: האורך אינו ניתן לשינוי, הקצה פלסטי ומעוגל ולא מתכתי וחד. המניפה המקובעת סביב הקצה מיותרת ומפריעה, הסרתי אותה בחיתוך.


וכך הם נראים פרושים
האם יש צורך במוטות הליכה? לטעמי הם מיותרים, אלא אם אתם נושאים על גבכם תרמיל כבד במהלך טרק. במקרה זה המוטות מקלים מאוד על המעמסה ומשפרים את היציבה. בהליכות קצרות יותר אקח מוט אחד בלבד שיהיה מוכן לשליפה מהתרמיל כשצריך "עיניים על הקרקע", "עיניים במים", עזר במעבר בצמחייה סבוכה, עזר בחישה ממרחק בטוח, וגם מעין "כלי נשק" בשעת צורך. מוט אחד בלבד, היות ותמיד טוב שתהיה יד אחת חופשייה לאחיזה. בטיפוס המוטות הן דווקא הפרעה משמעותית. אני נוהג 'לשגר' את המוט אל מעבר לסלע בקשת תלולה בטרם אטפס. לא זו בלבד שחיוני ביותר ששתי הידיים תהיינה חופשיות, המוט עצמו עשוי להינעץ בגוף - פשוטו כמשמעו. כן, זה כבר קרה לי, ויותר מפעם אחת...


נעלי הליכה: Columbia, model: Talus Ridge Mid OutDry

יתרונות: נעלי שלושת-רבעי קלות מאוד, גמישות (כמעט אתלטיות), נוחות ביותר, ועם אחיזת סלע מעולה, באמת מעולה. תאורטית, אטומות למים; מעשית, האטימות בערבון מוגבל ודועכת לאפס לאחר 200 הקילומטרים הראשונים. המיגון טוב על כל כף הרגל, הנעליים רחבות ומרווחות. משקל כל נעל יחד עם המדרס ששילבתי בפנים 600 גרם למידה 46 (בנוגע למדרס - ראו הסעיף הבא). בשלושת השנים האחרונות החלפתי זוג בממוצע כל ארבעה-חמישה חודשים מפאת התבלותן המהירה. את הזוג האחרון שיש בארץ במידתי רכשתי לפני שלושה חודשים... אל דאגה, לא התרוששתי, אלו לא נעלים פופולריות ומחירן בחנות העודפים לא עלה על ארבע-מאות ש"ח. בקרוב אצטרך להסתגל למשהו חדש...

חסרונות: האטימות כאמור אובדת לאחר זמן הרטבה רציף (למשל, גשם חזק) של כחמש דקות, ומההיבט הזה היריעה הפנימית האטומה-אך-נושמת מאכזבת למדי. זאת ועוד, האפקטביות של האטימה יורדת עם הזמן... לא נורא, הפתרון לבעיה אמור לבוא מחבישת גרבי דקסשל... הסולייה מתבלה עד מאוד לאחר שימוש אינטנסיבי בנעל, כלומר אחרי כ-600-750 ק"מ של הליכה, מרחק אותו אני גומא בממוצע מידי חמישה-שישה חודשים. מיגון כף הרגל עשוי חומרים גמישים ולא צפופים ולדעתי לא יעמוד בהכשת נחש.

הערות: נסיוני מורני ש-boots הן פתרון דחוק להליכות, קצרות כארוכות. עדיפות בהרבה הן נעליים קלות וחזקות הנותנות תחושה של קלילות ואתלטיות. חשוב גם שתהיינה מאווררות רחבות ומרווחות היות וכף הרגל מתחממת ומתנפחת בזמן ההליכה. עדיף לטעמי שתהיינה נעלי 3/4 ולא 1/2 על מנת למנוע חדירת קוצים/ענפים/זרעים/אבנים לתוך הנעל. מכנס הסופטשל של TNF מסוכך על נעלי 3/4 ביעילות רבה, אך לא על נעלי 1/2. גישה זו של נעל קלה ואתלטית היא אמנם מעט נונקונפורמית, אבל למסקנה שנעליים קלילות יחסית עדיפות על נעלי הליכה מסיביות ומגושמות הגיעו גם צועדים מקצועיים הרבה יותר ממני.



מדרסי הליכה בהתאמה אישית.

בתוך נעליי מונחים מדרסים יקרי ערך בהתאמה אישית אותם הזמנתי לעצמי במכון אורתופדי, והם מחליפים את המדרסים המקוריים של הנעליים. המדרסים עבים מאוד (יותר מס"מ!) אך קלים יחסית במשקל. בסיסם נוקשה ומותאם לקשת כף הרגל (ושמא להעדרה) ועליו שתי שכבות עמידות עבות למדי ורכות מאוד. עבורי מדרסים בהתאמה אישית הם must היות ויש לי פלטפוס די קיצוני. שתי נקודות להדגשה: האחת, נסיוני מראה שמדרך רך חשוב יותר מכל תמיכה לקשת כף הרגל. השנייה, אין לכפות על כף הרגל את 'קשת המנוחה' שלה. למה הכוונה? אורתופדים נוטים ליצוק תבנית גבס על כף הרגל במצבה המונף, הרפוי, ולעצב מדרך קשתי בהתאם. במצב של הליכה הרגל קורסת והמדרך היצוק אמור לתמוך בקריסה. מנסיוני יש לאפשר לכף הרגל לקרוס קמעה, אחרת מתפתחים לחצים לא נעימים על הגידים במרכזה.


V וכל השאר...


ערכת עבודה: Leatherman Kick

ערכה קומפקטית באריזה אחת מקופלת לתוך עצמה: פלייר חזק (חיוני לתפירה בבדים גסים ורצועות) עם קאטר לחיתוך כבלים, מברג פיליפס (חיוני להתרת קשרים הדוקים), שני מברגים שטוחים (שיהיה), תער חד (שימושי ביותר), וחולץ פקקים (שעבורי הוא חסר שימוש). בצד החסרונות - המשקל: 140 גרם. לפחות את החיפוי אפשר היה לעשות מסיבי פחמן. ועוד דבר קטן: התער לא מספיק גדול לטעמי. 

פנס ראש: Tikka plus 2 של פצל

עמיד בפני רטיבות, עצמת הארה מקסימלית של 70 לומן, משקל כולל סוללות 83 גרם, אורך חיי סוללה של 185 שעות. מכיל חמש אופציות הארה: מקסימלית, מוחלשת ומתעמעמת (לחיסכון בזמן-סוללה), משואה עצמתית מהבהבת, לד אדום, ולד אדום מהבהב. יצא לי כבר כמה פעמים לצעוד איתו בלילה. פנס לגמרי לא רע... ארגונומי ונוח מאוד לחבישה, קל מאוד, עוצמת הארה טובה, מתוכנן היטב.




אריזות אטומות למים Sea to Summit.

אריזות ואקום טובות, קלילות ובאות בנפחים שונים (ברשותי ארבע אריזות בנפחים של 13 ו-20 ליטרים). היות ותרמילי אטום לחלוטין אין לי צורך לאטום ציוד יבש. אז לשם מה נחוצות האריזות? כדי לאטום ציוד רטוב ולאפשר החסנתו בתרמיל. חסרונן העיקרי: לא כל כך נוחות לשימוש משום שלא ניתן לחלץ מהן אוויר לאחר שנאטמו, ומשום שהן מצופות בחומר אטום למים הנותן תחושת מגע שמנונית. 

שעון-יד עם חיישנים Casio Pro-Trek PRW-3000

גאדג'ט נוח המספק מידע ברמת אמינות סבירה. איזה סוג של מידע? גובה מעל פני הים (עד כדי שינויים בלחץ הברומטרי), גרף שינוי לחצים, טמפרטורה, מצפן דיגיטלי, זמני זריחת החמה ושקיעתה. יתרונות: קל משקל (62 גרם), עמיד מאוד, מהיר-תגובה, סוללה סולרית; אין צורך לדאוג להטענה אף פעם! פשוט להבטיח שמידי פעם תהיה חשיפה לאור. ניתן לסינכרון עם שעונים אטומיים של תחנות רדיו (...) חסרונות: ללא GPS. משמעות הדבר: כל מדידה של גובה צריכה להילקח בעירבון מוגבל; כך גם גרף הלחצים לצורך תחזית מזג אוויר. אין מידע על מיקום, אין עיקוב, אין שידור. למידע פרטני על השעון הקישו למשל כאן.







אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה